מאגר סיפורי מורשת

סבתי יהודית נון נולדה ב 15.9.1946 בעיר מדיאש ברומניה.

לסבתא שלי היו הורים ושלושה אחים: לוי רבקה ואטי. לוי נולד בנובמבר 1933 והוא ניצול שואה, ואטי נולדה ביולי 1943 במחנות. רבקה חלתה במחנה ולא שרדה. ההורים של סבתא שלי היו במחנה ריכוז  בטרנסניסטריה

טרנסניסטריה (ברומנית: Transnistria) הוא שם שניתן במהלך מלחמת העולם השנייה לחבל ארץ בדרום מערב אוקראינה, בין נהר הבוג הדרומי ובין הנהר דניסטר במערב, בין חוף הים השחור בדרום ובין העיר מוגילב פודולסקי מצפון. אזור זה היה טרם המלחמה בשליטת ברית המועצות.

כשהמחנה שוחרר על ידי הצבא האדום ,אביה נלקח מיד לצבא הרוסי. ההורים של סבתא שלי קבעו שיפגשו בעיר בה התחתנו, ובתחילת 1946 כשאביה חזר לעיר, הם החליטו לנסוע לארצות הברית, מכיוון שהיה להם שם קרוב משפחה.

ב 15.9.1946 במהלך הנסיעה לכיוון עיר הנמל קונסטנצה, סבתא שלי נולדה בעיר מדיאש. מדיאש היא העיר השנייה בגודלה במחוז סיביו ומספר תושביה, נכון למרץ 2002, הוא 55,153. לפי אותם נתונים חיים בעיר 45,376 רומנים, 6,554 הונגרים, 1,959 צוענים, 1,150 גרמנים ועוד 114 אחרים. העיר שוכנת באגם האמצעי של הנחל טרנבה הגדולה, במרחק של 39 ק"מ מסיגישוארה ו־41 ק"מ מבלאז'. המרחק עד לבירת המחוז, סיביו, הוא 55 ק"מ. במרחק 18 ק"מ ממדיאש נמצא אתר מרפא תיירותי בשם באזנה. האזור מפורסם ביינותיו שהוזכרו גם בספר דרקולה.

מכיוון שעצרו בעיר מדיאש, כדי שאמא שלה תתאושש מהלידה, הם איחרו לאוניה בעיר הנמל, שיצאה לארצות הברית. אך בנמל עמדו שתי אוניות מעפילים לארץ ישראל, ואמא שלה החליטה שהיא לא מוכנה להישאר על אדמת אירופה, ולכן הוריה החליטו להעפיל לישראל באחת האוניות, ובשנת 1947 הם עלו לישראל. כשהגיעו לחופי ישראל הבריטים תפסו את האוניה ושלחו אותם למחנות ריכוז בקפריסין.

בינואר 1948 הם השתחררו ועלו לישראל. העבירו אותם דרך מחנה עתלית למעברה בנתניה. בפברואר היה חורף קשה, עם הרבה גשמים, והוצע לאביה בית בשכונת חליסה שבחיפה. חליסה היא שכונה בחיפה התחתית, ממזרח לעיר התחתית. מבחינה מנהלית היא משויכת לרובע נווה שאנן שמדרום לה. השכונה יושבת בסמוך לוואדי רושמיה, המפריד בינה לבין הדר הכרמל ממערב. בצפון-מערב היא גובלת בוואדי סאליב, בצפון בחוף שמן, במזרח בצ'ק פוסט ובדרום בשכונות נווה שאנן. ויקיפדיה. הבית שהוצע לאבי בשכונה היה בית נטוש, וההצעה כללה עבודה כפועל ניקיון.

כשסבתא שלי הייתה בת עשר הם עברו לרחוב לונץ, ליד שוק תלפיות, ואמא שלה שהייתה חולה מאוד, נפטרה לאחר שמונה חודשים.

כשהייתה בת תשע עשרה, סבתא שלי התחתנה עם סבא שלי יעקוב, ולהם נולדו ארבעה ילדים, ביניהם ירון אבא שלי.

סבא יעקב נפטר לפני כשבע עשרה שנה בתאונת דרכים.

כשנוסדה מדינת ישראל, הם ידעו שלעולם לא תחזור שואה קשה כמו שהייתה, ולכן סבתא שלי לא מוציאה שום דרכון זר, רק ישראלי וזאת המדינה שלה. כיום היא שמחה ומאושרת ויש לה ארבעה ילדים ותשעה נכדים.

הזווית האישית

לילך: החוויה של סבתא שלי הייתה טובה, ועכשיו היא יודעת שהסיפור שלה ושל המשפחה לא נשכח, ויכירו אותו הרבה אנשים, גם אחרי הרבה שנים. היא מאוד שמחה שיש את הפרויקט הזה שיזכיר ויידע גם את הדורות הבאים. החוויה שלי גם הייתה טובה מאוד, אני נהנתי לעבוד עם סבתא שלי, וללמוד על המקורות שלי, ועל מה שהמשפחה שלי עברה, ולדאוג שהסיפור שלה ושל המשפחה לא ישכח.