מאגר סיפורי מורשת

שמי ורדה קורנפיין נולדתי ב1948 בתל אביב.

אמא שלי הניה נולדה בפולין ואבא שלי אברהם נולד בישראל.

גדלתי מגיל ארבע עד גיל שמונה אצל סבא וסבתא שלי (מצד אמא), כי אבא שלי נפטר בגיל ארבע מסרטן בכבד. גרנו בדירה מאוד קטנה וצנועה, אבל מאוד אהבתי לגור אצלם. הם ליוו אותי במשך רוב חיי הצעירים (עד גיל שלושים), והם יקרים לי מאוד. מאוחר יותר חזרתי לבית אימי, שהתחתנה בשנית ונולדה לי אחות. כשחייתי אצל סבא וסבתא למדתי בביה"ס דתי, ואח"כ בגיל שמונה עברתי לביה"ס חילוני בתל אביב. לא נהניתי כל-כך בתקופת ביה"ס.

הכרתי את דוד בעלי בגיל שש עשרה, בשכונה שלי בתל אביב, כי גרנו ברחובות מקבילים. התחתנתי מאוד צעירה, בגיל שמונה עשרה, ומאז הוא אהבת חיי. הפכתי להיות אמא לראשונה, בגיל עשרים לבננו הבכור ערן. אח"כ נולדו אסף, אלעד ועודד. בשנת 1983 עברנו לקיבוץ האון. שם נולדה בת הזקונים שלנו – שירה.

בינואר 1993 איבדנו את ערן בתאונת אופנוע בתאילנד, כשהוא בן עשרים וארבע בלבד . ובאפריל 2002 איבדנו את עודד במבצע "חומת מגן" בג'נין כשהיה בן עשרים בלבד. כיום אני מציירת על אבנים שאני אוספת מהכנרת, אוהבת ללכת לשחות בכנרת, לסדר ולמכור את התכשיטים שיש לנו בגלריה בהאון, ומנציחה את בנינו שאיבדנו.

יצאתי לפנסיה באופן רשמי אחרי שעבדתי ב"קניונית מיטב מסדה" במשך שבע עשרה  שנה. ומאז אני ממשיכה לעבוד בשליחות חיי להנצחת בנינו, במכירה בגלריית עדן בקיבוץ האון, וגם יוצאת למכירות בכל אזור הצפון.

סיפורו של חפץ

בחרתי בגביע יין כסוף שעושים עימו קידוש והיה שייך לאבי, אבי כהן וחרותות עליו אותיות שמו – א.ב. הוא קיבל את הגביע מסבא וסבתא שלי מצד אימי ביום נישואיהם. זו המזכרת היחידה שנותרה לי מאבי והיא מאוד יקרה לליבי. גילו של הגביע שבעים ושש שנים.

הגביע לקידוש של אבי

הזווית האישית

ורדה: אני רוצה שמעין ילמד וייהנה מהחיים. שתמיד יהיה מוקף במשפחה וחברים טובים. שישמור על עצמו, ושימשיך להפיץ את האור הקסום שלו. אני מאושרת ושמחה על קיומו.