מאגר סיפורי מורשת

שמי הדס גרשוני, נולדתי ב1948 ברחובות, וכיום אני גרה בקיבוץ גלעד.

גַּלְעֵד, או בשמו הקודם אֶבֶן יִצְחָק, הוא קיבוץ המשתייך לתנועה הקיבוצית ברמת מנשה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו והוא הדרומי ביותר בתחום השיפוט של מועצה זו. גלעד ממוקם בין ואדי עארה ליקנעם עילית, במרחק של כ-4 ק"מ דרומית לקיבוץ דליה. שטחיו החקלאיים של הקיבוץ משתרעים על כ-14,500 דונם.(ויקיפדיה)

בילדותי הלכתי למספר גנים לפי הגיל. התחלתי בחיפה ועברתי לתל אביב. הגן היה קרוב לבית והגעתי ברגל. לאחר הגן שיחקתי בבית, בשדרה מחוץ לבית, והלכתי אל חברות. כשגדלתי והלכתי לבית ספר, למדתי בבית ספר גבעת השלום בתל אביב. בתיכון למדתי בעירוני ט' ביד אליהו, וביסודי לא היה קוד לבוש מיוחד.

בתיכון הייתה תלבושת אחידה (חולצה תכלת עם סמל, חצאית כחולה), בתיכון לבנות אסור היה ללבוש מכנסיים למרות שזה היה בית ספר ממלכתי ולא דתי.

בשעות הפנאי אהבתי לשחק עם חברים בבית ובחוץ, לקרוא ספרים, לנגן בפסנתר, לנסוע לטיולים עם המשפחה.

תנועת הנוער שלי הייתה "בצופים" שבט "הגבעה" כל השנים עד ההגשמה ויציאה לגרעין נחל. אני עדיין בקשר עם כמה חברים בודדים גם מהיסודי וגם מהתיכון. כשהגעתי לשלב הצבא הייתי בגרעין בנח"ל- מסלול מגוון ומעניין.

מסלול הנח"ל הינו מסלול המשך "לחינוך הקיבוצי" ולמפעל שנת השירות, בו מתגבשות קבוצות של בוגרי ש"ש הבוחרים להמשיך יחד כגרעינים אל הפרק הצבאי המשלב שירות צבאי משמעותי ועשייה חברתית וחינוכית. המסלול מקדם יצירת קבוצות מנהיגות בחברה הישראלית ובתנועה הקיבוצית.

את סבא הכרתי בתחילת מסלול הגרעין, ומיד התחברנו והפכנו לזוג. לקיבוץ הגענו כגרעין בשנת 1966- כשהייתי בת שמונה עשרה. הקיבוץ שלנו היה קיבוץ שיתופי, שזקוק לצעירים. הוא היה במיקום יפה, רחוק מהעיר. בתחילת הדרך גרנו בצריפים, המקלחות והשירותים היו ציבוריים, חדר האוכל ישן, האוכל צנוע, והיינו כולנו חברים טובים.

הזווית האישית

הדס: המסר שלי אלייך הוא שהחיים בקיבוץ זו בחירה, חשוב למצוא את המקום והיעוד המתאים לכל אחת, בהתאם לאישיותה, המשפחה היא מרכז החיים ואותה יש לטפח. היא מקור החינוך, הטיפים האהבה והתמיכה, לאורך כל החיים.