מאגר סיפורי מורשת

שמי אמנה שחאדה ונולדתי ב 1.1.1941 בכפר ספוריה שבפלסטין (כיום ציפורי בתחומי מדינת ישראל).

אבי סאלח מכפר ספוריה ואימי אמינה  מכפר לוביה (כפר בין טבריה לטורעאן) בפלסטין, התחתנו וגרו בספוריה.

ילדותה של סבתא 

בילדותי הייתי בכפר ספוריה עד שנת 1948, שיחקנו באבנים קטנות אני ואחותי פאטמה, שהייתה מבוגרת ממני בשנתיים. בגלל המסורת באותה תקופה, ילדות ואחר כך נשים, נאסר עליהן לצאת מהבית וגם נאסר עליהן ללמוד. לא היו לי חברות בילדותי, כי המשפחה אסרה עלי את זה, ולכן שיחקתי אך ורק עם אחותי פטמה. יש לי שלוש אחיות ושלושה אחים.

בכפר ספוריה היה בית ספר, אך רק לבנים הותר ללמוד בו. גרנו בצריף קטן מעץ, בימי החורף אבא שלי והאחים שלי, היו מחזקים את הצריף  ומכינים אותו לתנאי מזג האוויר. עבדנו בחקלאות בשדה, שתלנו חיטה, עדשים, במאיה, לוביה, תירס, חציל,  אבטיח, מילון ועוד.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

בעלי מחמוד שחאדה הוא מהכפר שלי ספורייה  (כיום מושב ציפורי ). התחתנו לפי המסורת בשנת 1965, באמצעות שידוך, בעצם אבא ואימא שלו המליצו להורי עליו. התחתנו וגרנו בנצרת כשהייתי נערה בתעשרים וארבע ובעלי היה בן עשרים ושתיים. החתונה הייתה בבית המשפחה בנצרת (בחצר), ואני הייתי הכלה הראשונה שהלכה לסלון כלות לסדר את השיער, והתאפרה, והראשונה שהביאה זמרת לערב החתונה שלה.

כשעברנו לנצרת תחילה גרנו בקרוואן,  ואחר כך אבא של בעלי  קנה אדמה, ובנינו עליה בית גדול עם גינה גדולה. התפרנסו מהעבודה בחקלאות. נולדו לנו שבע בנות ובן אחד, הצעירה ביותר יוסור, היא אמא של רינה. כיום הילדים שלנו נשואים ויש לי שלושים נכדים ו שלושה נינים.

אנחנו חוגגים את כל החגים המוסלמים ביחד, חודש רמדאן, חג אלפיטר וחג הקורבן. ובנוסף בשבתות אנחנו מתאספים לארוחה משפחתית. אנחנו עורכים גם טיולים ביחד, במיוחד באביב ובקיץ (בים ובטבע ועושים על האש). סבתא אוהבת לבשל מלוחייה ואורז, מג'דרה, שישבארק, ומחמר.

עד היום אני אוהבת ללכת לבקר אנשים שעבדתי איתם, והפכו להיות חברים קרובים שלי במושב ציפורי, וכן אני מאד אוהבת לטייל בטבע במיוחד באזור נחל ציפורי.

גלגולו של חפץ – חפץ יקר שעבר במשפחה שלנו.

קיבלתי מאימי בעת נישואי שרשרת זהב עתיקה, שנקראת בערבית: "קרדאן", לאחרונה העברתי אותה לכלתי, אשתו של הבן היחיד שלי (כל השאר בנות).

הזווית האישית

רינה: למדתי במהלך כתיבת העבודה עם סבתא, עד כמה התרבות חשובה לה, במיוחד שמירה על מסורת של חגים, מאכלים, ולבוש מכבד וצנוע. היה לי קשה לכתוב איתה את העבודה, בגלל שסבתא מאד מבוגרת, והחלה בתהליך של מחלת אלצהיימר. אני מאחלת לה הרבה בריאות ושתמיד תהיה איתנו שמחה ומחייכת.

סבתא אמנה: הייתי ממליצה לדור הצעיר, ללמוד, מאחר והלמידה מועילה ותורמת מאוד הן להם והן לחברה. על הדור הצעיר להיות חרוץ ולעבוד, לחלום, להציב מטרות ולהשתדל להגשימם. להיות עצמאיים בעלי מוטיבציה ואחריות.