מאגר סיפורי מורשת

תקופת ילדותי

שלום,

קוראים לי ורדה – ציפורה שיף (פריפלד) ונולדתי בשנת 1940 בארץ ישראל.

אני סבתא של מיכל שיף שהיא נכדתי הרביעית ויש לה אח תאום ששמו ברק.

אני נולדתי במושב ששמו "כפר חיים" שנמצא בעמק חפר. בבית היינו שלושה ילדים: שני בנים ובת אחת שזו אני – אני הייתי האמצעית.

כשהייתי קטנה החיים היו מאוד שונים. היינו משחקים בחוץ עם כל ילדי השכונה. לא שיחקנו במחשב או בטלפון (באותה תקופה לא היו), אלא במשחקים שונים למשל: גולים (בלורות), הקפות וכמובן היינו צריכים גם להכין את  שיעורי הבית שזה היה הראשון במעלה. ידענו שצריך לעזור להורים בעבודות הבית והמשק כדי שיהיה להם יותר קל ושיוכלו קצת לנוח.

בבית ספר הייתי תלמידה מאוד רגילה וקצת שובבה, קצת ספורטאית במשחקי כדור, כך שבזה הצלחתי יותר. מאוד אהבתי את שיעורי התעמלות, כמובן כי בזה הצלחתי. מאחר והייתי טובה במשחקי "המחנים" אז הייתי משתתפת בתחרויות ולא פעם גם ניצחנו וזה היה מאוד נעים.

כשהיינו ילדים התנאים היו שונים מהיום: לא היו אז מכוניות או איזה כלי רכב אחרים, לכן כדי להגיע לגן או לגנון או לבית הספר היינו הולכים ברגל. כמובן כשהיו ימים גשומים זה היה קצת יותר קשה להגיע לבית ספר, אך הסתדרנו והגענו ללימודים.

בסיום בית הספר העממי עברנו לתיכון שהוא רחוק יותר – נמצא ליד מושב כפר מונש. כמובן עם המעבר לבית הספר התיכון הייתה שוב את אותה הבעיה, איך להגיע לבית הספר? וכמובן שהיו כאלה  שהלכו ברגל ויש כאלה שרכבו על אופניים, כי לא הייתה הסעה כמו היום שאתם התלמידים מסיעים אותכם באוטובוסים.

עם סיום שנות הלימוד בתיכון, במשך מספר חודשיים, עזרתי להורי במשק ובבית. התגייסתי לצבא. שירתי בצבא שנתיים כפקידה של גדוד מילואים. התפקיד דרש להזמין את האנשים לשרת בצבא לכמה שבועות.

אני, ורדה, בתקופת השירות הצבאי 

הבסיס שבו שירתי היה קרוב למקום מגוריי, כך שכל יום לאחר העבודה נסעתי הביתה פרט לפעמים שהייתה לי איזו תורנות, אז נשארתי לישון בבסיס ששם היה לי חדר.  בהיותי בבסיס זה הכרתי אנשים חדשים והינו מבלים יחד, כך השירות עבר מהר והיה נעים. בשירות הזה הכרתי שתי חיילות שהיו חברותיי הטובות. עם אחת מהן שמרתי על  קשר במשך תקופה ארוכה אחרי הצבא. כשחזרתי מהצבא, כמובן עזרתי בעבודות הבית והמשק לאורך מספר חודשים.

החלום שלי היה להיות מורה לחינוך גופני, אך לצערי, לא עברתי את הבחינות בווינגיט ולכן החלטתי ללכת לקורס כתיבה על מכונת כתיבה ולמדתי גם "הנהלת חשבונות", כדי שאוכל לעבוד באיזה משרד. והנה הסתדר ויצאתי לעבוד עבודת משרד בתל אביב כך שהייתי נוסעת לתל אביב כל יום באוטובוס ליד התחנה המרכזית של תל אביב ומשם הולכת ברגל עד למשרד.

עובדת על המכונה להנהלת החשבונות שבע שעות והולכת ברגל לתחנה המרכזית ונוסעת באוטובוס עד נתניה ומשם עוד אוטובוס הביתה לכפר חיים. כך עברו חמש  שנים.

מכפר חיים לעין ורד

באותה תקופה פגשתי את בחיר ליבי – יעקב שיף שהוא בן עין ורד. לאחר מספר חודשים החלטנו להתחתן ולכן עברתי לגור בעין ורד.

אני ורדה שיף (פריפלד), עם בכיר ליבי יעקוב שיף

בתחילת הנישואים המשכתי לעבוד במשרד בתל אביב בשם "מרכז תנובה" ונסעתי מהמושב לתל אביב באוטובוס במשך תקופה של תשעה חודשים בלבד מאחר שהייתי בהריון. לאחר הלידה הפסקתי את העבודה במשרד.  עבדתי בבית וגידלתי את בתי.

אני, ורדה שיף ובתי הבכורה

לאחר שלוש וחצי שנים נולדה בתי השנייה ששמה דלית. כמובן, המשכתי בעבודות הבית וגם קצת בעבודות המשק. כך לאט לאט הקמנו משק אני ואישי יעקב. עבדנו יחד במשק. כמובן שיש עבודות שהיינו צריכים לעבוד עם הפועלים.

לאחר הולדת בתנו השנייה חלפו שש שנים ונולדה במזל טוב בתנו השלישית ששמה הדס בישראל, כך משפחתנו גדלה. העבודה הייתה מרובה, אך השתדלתי מאוד להסתדר למרות שלפעמים היה קצת קשה.

ועתה לסיום הסיפור או יותר נכון קורות חיי, שהן ההיסטוריה שלי, אני מסכמת בזה שהחיים היו מלאי חויות, לפעמים טובות ולפעמים פחות טובות אך על הכל מתבגרים עם רצון עז ואהבה.

תמונת עץ משפחת שיף

החלום שלי הוא שכולם יהיו בריאים ויצליחו בכל מעשיי ידיהם כל אחד מהנכדים.

הזוית האישית

ורדה: היה לי ממש נהדר בזמן האיכות יחד עם נכדתי מיכל, לכתוב את הסיפור של קורות חיי. הייתה לי חוויה יוצאת מהכלל ומודה אני על ההזדמנות לבלות עם נכדתי.

מיכל: היה לי מאוד מעניין והכרתי דברים חדשים על סבתא שלי והיה לי ממש כיף לבלות ולהכיר את סבתא שלי יותר.