מאגר סיפורי מורשת

הסיבה שקראו לסבתא שלי בשם זה, איילת, בגלל שאימא שלה אהבה את השם שמשמעותו איילת השחר שזה הכוכב הראשון של הבוקר. סבתא שלי נולדה בתאריך 18/3/1960 (לפני 63 שנה) בעיר חיפה.

ההורים של סבתא שלי

אימא שלה, סבתא רבתא שלי, רות אלטמן (לפני החתונה) רות תלמודי (אחרי החתונה). היא נולדה בפולין בעיר פיוטקוף בשנת 1932. הייתה לה אחות גדולה ממנה בשנתיים.

כשהייתה בת שבע פרצה מלחמת העולם השנייה/שואה. קצת לפני שהגרמנים כבשו את פולין והגיעו לעיר מגוריה, ההורים של סבתא רות שלחו אותה לדודים שגרו בעיר אחרת. מאותו רגע סבתא רות לא ראתה יותר את משפחתה שכולה נספתה בשואה.

במהלך המלחמה סבתא רות הייתה במספר מחנות ריכוז. בסיום המלחמה הועברה לבית יתומים בשוודיה ומשם כעבור שנתיים עלתה לארץ ישראל. בעלייתה לארץ הייתה בת 14-15 והגיעה לקיבוץ דגניה שבצפון. מקיבוץ דגניה נשלחו כמה בני נוער והיא ביניהם לסייע בהקמת קיבוץ בנגב – קיבוץ גבים שם גם הכירה את בעלה יעקב.

אבא של סבתי, סבא רבא שלי, יעקב תלמודי, נולד בישראל בנשר ליד חיפה בשנת 1928. היו לו שתי אחיות קטנות ממנו (הוא היה הבכור). בגיל 18 הוא התגייס לפלמ"ח ותפקידו היה לאבטח ולתחזק את קווי המים של ישובי הנגב. הוא היה בקבוצה שהקימה את קיבוץ גבים ביחד עם סבתא רות ועוד כמה חלוצים.

בנם הבכור של רות ויעקב – אח של סבתא שלי, רן היה התינוק הראשון בקיבוץ. לאחר מספר מועט של שנים רות ויעקב עזבו את הקיבוץ ועברו לחיפה.

ילדות

רן, אח של סבתא גדול ממנה בעשר שנים. כשנולדה, עבר לגור במרפסת הסגורה (שהפכה לחדר) וסבתא קיבלה את החדר של רן.

בגיל שנתיים סבתא והמשפחה שלה עברו לאפריקה לחוף השנהב לעיר ששמה בואקה לשנתיים. כעבור שנתיים הם חזרו לארץ ואחרי בערך שנה הם חזרו לחוף השנהב, הפעם לעיר הבירה ששמה אביג'ן, שם סבתא התחילה את כיתה א' בבית ספר ישראלי. השכונה שבה גרו הייתה מלאת ישראלים, אז הם היו מוקפים בישראלים. אחרי משהו כמו שנתיים, הם חזרו לארץ ועברו דירה לכרמל שם סבתא למדה בכיתות ב'-י"ב. כשסבתא הייתה בכיתה ז' הם נסעו שוב לאפריקה, למדינה בשם זאיר, לעיר הבירה בשם קינשאסה (רן אח של סבתא נשאר בארץ עם החברים והמשפחה).

אחרי בערך שנה סבתא ואימא שלה חזרו לארץ, כי התחילה מלחמת יום כיפור ומדינות אפריקה ניתקו את היחסים עם מדינת ישראל, כך שישראלים גורשו משם (אבא של סבתא הצליח להישאר עוד כמה חודשים, אבל אחרי זה חזר לארץ).

בשנה בה היו בזאיר סבתא למדה שם בכיתה ז', בבית ספר ישראלי שהוקם בחצר ביתה של המנהלת. הם למדו בכיתות שבנו מסוכות. בכל כיתה היו 3-4 תלמידים ומורים.

סבתא ואימא שלה חזרו שבועיים אחרי שהמלחמה התחילה. באותו הזמן לא ידעו מה זה ממ"ד, אבל היה דבר שנקרא "האפלה" שזה אומר לכסות את החלונות בבריסטולים שחורים, ככה שלא יראו את האורות של הבתים. דרך אגב, גם סבא שלי מצד אימא השתתף במלחמת יום כיפור ברמת הגולן וקיבל צל"ש – ציון לשבח על גבורתו במלחמה.

לאחר החזרה מזאיר, סבתא התחילה ללמוד בחטיבה ובתיכון. בגיל 17 וחצי סבתא הכירה את סבא שהיה כבר אחרי צבא. בגיל 18 סבתא התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל המודיעין עד גיל 20. בתקופת השירות הצבאי של סבתא בירושלים, סבא למד רפואה באוניברסיטת באר שבע וכשהיא השתחררה מהצבא היא הצטרפה אליו ולמדה מדעי התנהגות (פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה).

סבתא הייתה תקופה קצרה בילדותה חברה בתנועת הצופים, היא למדה גם לנגן על פסנתר במשך חמש שנים.

סבא איב וסבתא איילת התחתנו בשנת 1981 בחיפה ולאחר שלוש שנים נולד בנם הבכור איתמר – אבא שלי בבאר שבע.

עיסוק – חברת שרן לשירותים רפואיים

במהלך השנים סבתא עבדה בעבודות שונות והתפתחה כמנהלת. בשנת 2006 סבתא הצטרפה לסבא שהקים חברה לשירותים רפואיים – שרן, ומאז סבא, סבתא ואבא שכיום הוא מנכ"ל החברה מנהלים את החברה ביחד. לפני מספר חודשים גם אימא שלי הצטרפה להנהלת החברה. אימא של אימא – סבתא טלי, עובדת אף היא בהנהלת החברה מזה שנים רבות.

שנתיים לאחר הולדת אבא שלי נולד אחיו אלון, שאשתו דנה עובדת גם היא כמנהלת בחברה. לאלון יש סטודיו לעיצוב לתכשיטים. לאחר שבע שנים נולדה אור בת הזקונים של סבא וסבתא שלי.

סבתא שלי מאוד אוהבת: עיצוב, טיולים, קריאה, סרטים, בילוי עם המשפחה והחברים ובעיקר את העבודה שלה. סבתא בת 63, עובדת במשרה מלאה ויותר ועדיין לא יצאה לגמלאות.

לסבתא וסבא יש חמש נכדות מדהימות ובדרך שני תאומים בנים.

בתקופת הקורונה סבא וסבתא שלי עבדו יותר מהרגיל ולכן פחות סבלו מהסגרים והבידודים החברתיים.

מסר לדור הצעיר – חשוב

להיות מעורבים ואכפתיים למה שקורה סביבכם. לעזור לאלה הזקוקים לכך. לראות את הבודדים, חסרי הביטחון והמדוכאים לראות ולעזור להם. להיות חרוצים, לשאוף קדימה ולהשקיע. להכיר, לאהוב ולתרום למדינה שלנו, לדאוג ולשמור עלייה שיוויונית, דמוקרטית וללא שחיתות.

הזוית האישית

סבתא איילת: הפרויקט המקסים הזה שיקף לי שוב את מה שכבר ידעתי – שיש לי נכדה מדהימה – בוגרת, רגישה, חכמה, סקרנית (במובן החיובי של המילה), אכפתית, שיודעת להקשיב, יודעת להבין ולדבר על רגשות, למלא משימות ולעמוד בלוחות זמנים. אני הכי שמחה וגאה על כך שבחרה בי להיות שותפה שלה בפרויקט הזה. מאחלת לה שתמשיך לצמוח ולהתפתח, שתגשים את כל מה שתרצה ושנמשיך להיות קרובות ואוהבות.

עומר: היה לי מאוד כיף לעשות עם סבתא את העבודה, למדתי עלייה המון ובעיקר על הילדות שלה. היה לי מאוד מאוד כיף ומענין ואני שמחה שבחרתי בסבתא.