מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי אידה סטאמבלר נולדה באוקראינה בכפר אילינצי ליד ויניציה בתאריך 24 באוגוסט ב1946.

בבית היה חדר למשפחה ולידו היה למשפחה אחרת. לא הייתה מקלחת והם הלכו להתקלח במקום מיוחד שיש בו מקלחות לכל הכפר וגם השירותים היו בחוץ. לא היה ים אבל היה נחל קטן שהיה נהוג להתרחץ בקיץ. לא היה בית כנסת אבל הייתה כנסיה לאוקראינים. לאימא של סבתא שלי קראו מריה, ולאביה סנדר קושניר. היו לה עוד שתי אחיות: פירה וראיה. אבא היה תופר, ואימא החזיקה משק בית. סבתא סיפרה שאבא שלה היה שקט וממש אהב ילדים. הוא פרנס את כל המשפחה, הוא עבד הרבה והיה ממש חרוץ. את אימא היא פחות זוכרת כי היא נפטרה בזמן שסבתא הייתה ילדה.

כולם עלו לארץ בשנות ה-90 ועכשיו האחות הקטנה עם כל משפחתה מתגוררת בקנדה, והאחות הגדולה גרה בנתניה. סבתא היא האחות האמצעית. סבתא אומרת שפעם היה אוכל פשוט שגידלו בשדות כמו: גזר, חיטה, תפוח אדמה.

משפחתה התגוררה ברחוב בו כולם היו יהודים. היה שוק בשבתות ובשביל לקנות בדים היה צריך לנסוע לעיר הגדולה ואבא תפר בגדים לכול המשפחה. החברים מהכיתה היו החברים הכי טובים, הם גרו קרוב לבית ספר והם שיחקו עם חבל קפיצה וגם מחבואים. בשעות הפנאי סבתא עשתה שיעורי בית ועזרה בבית וגם קראה הרבה ספרים.

בברית המוצעות אז לבתי ספר לא היה שמות אלא מספרים, ולמדו שם מקצועות כמו שלומדים היום. אז לא הייתה תלבושת אחידה. היו טיולים ביער וקטפו פטריות ופירות יער. את המורה סבתא לא זוכרת אבל היא הייתה נחמדה. לא היה חדר אוכל בבית ספר אבל מה שהיא הכי אהבה היה לאכול את הירקות שגידלו בבית ופירות שגדלו על העצים ליד הבית.

המוזיקה הייתה ברדיו והבנים ניגנו בגיטרה ואקורדיון ורקדו בערב במועדון מוזיקה וריקודם מקומי. הריקודים פעם היו בעיקר בזוגות, כמו טנגו וואלס. היו קומיקאים במופעים בערב ליד הבית, היו אוכלים גרעינים וצוחקים. לא היו טלפונים בכפר, רק רדיו קטן הספיק לכפר שלם.

סבתא התחתנה בגיל 25 כשהיא סיימה את האוניברסיטה לרפואה בלנינגרד (סנט פטרסבורג היום). סבתא הכירה את בעלה דרך חברים. אימא שלי היא הילדה היחידה שלה. בקיץ חופש המשפחה הייתה נוסעת לעיר אחרת כדי לפגוש קרובי משפחה, וגם נסעו להרבה טיולים כמו ללכת לנחל וליער. יש לסבתא שלי שני נכדים (אני ואחותי הקטנה טלי) ואנחנו גרים עם אימא ואבא. סבתא גרה ממש קרוב אלינו. אחנו נפגשים כמעט כל יום.

בשנת 1990 סבתא עלתה לישראל עם אבא שלה ובתה, קודם הם נסעו ברכבת ואחר כך טסו במטוס לישראל. הם הגיעו לעיר מגדל העמק ולמדו את השפה באולפן. היה קשה ללמוד את השפה אבל הם התאקלמו יחסית מהר. הם גרו בדירה שכורה במגדל העמק. סבתא התחילה לעבוד בתור רופאת ילדים, אחרי עשרים שנות עבודה ברוסיה.

אחרי חצי שנה מעלייתה ארצה, פרצה מלחמת המפרץ. היו הרבה אזעקות והיא לא ידעה עברית טוב, אז הם לא הבינו הכל, הייתה תקופה לא פשוטה לכולם.

הזוית האישית

איתי הנכד המתעד: למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבתא שלי מקודם, וגם על איך חיו פעם.