מאגר סיפורי מורשת

סבתי אולגה רומנצ׳נקו נולדה בשנת 1958 ברוסיה, בעיר יקטרינבורג, היא בירת מחוז אורל (Urals) שברוסיה. יקטרינבורג היא העיר הרוסית הרביעית בגודלה מבחינת מניין האוכלוסין. סבתי קיבלה את שם משפחתה מאביה. אולם בגלל שהוריה נולדו באוקראינה, היא מחשיבה את עצמה כאוקראינית. אימה היא אנלה רוזנברג, ואביה הוא איוון רומנצ׳נקו. לסבתא אולגה נולדה בת אחת, אמא שלי, ששמה אינה טיפיקין, שקיבלה את שם משפחתה מסבי סרגיי.

החיים ברוסיה

סבתי למדה בבית ספר מספר 30 (במקום שמות נתנו לבתי הספר מספרים) והייתה תלמידה טובה בבית הספר. סבתא אהבה את המקצוע שפה/לשון ברוסית. סבתי גם למדה מקצועות כמו כימיה ואסטרונומיה, בהם פחות התעניינה. סבתא מספרת שהמורים אז היו מאד קשוחים, והתלמידים חששו לפנות אליהם שלא יצעקו, ויעשו להם בושות מול כולם, המורים אף היו מרביצים לילדים עם מקלות, מה שהיה מקובל כשיטת חינוך בקרב המורים וההורים. מלבד הלימודים, לסבתי היו כל מיני משחקים שהיא אהבה לשחק. סבתא זוכרת שהן שיחקו קלאס, טניס, והם מאוד אהבו לשחק בקפיצות בחבל.

סבתי הכירה את סבי במסיבה שהייתה בבית הספר. זה היה נשף סיום שנת הלימודים ככל הנראה, וסבתא הכירה את סבא במסיבה זו ומאז הם היו חברים. סבתא וסבא החליטו להינשא וכך ב-19 באפריל  1979, סבתא וסבא יחד עם משפחתם הלכו להירשם לנישואים במשרד מיוחד, שם שאלו את סבתא וסבתא אם הם רוצים להיות בעל ואישה, ממש כמו בסרטים. אחר כך, סבא וסבתא וחבריהם שהגיעו כעדים לטקס, חתמו על מין "תעודה", שמוכיחה שהם בעל ואישה. אחרי טקס רישום החתונה. סבתא וסבא הלכו יחד למסעדה וחגגו מהערב עד השעות הקטנות של הלילה עם מוזיקה טובה, אוכל טעים, יחד עם כל החברים והמשפחה.

בשנת 1980 נולדה לאולגה בת בשם אינה, היא אמא שלי. אמא נולדה בבית חולים אזורי. אחרי הלידה, סבתא הייתה צריכה להישאר בבית החולים עשרה ימים. כעבור עשרה ימים, סבתא הלכה לגור עם סבא וסבתא של סבתא שלי (סבתא רבתא רבתא שלי), במשך כמה חודשים כדי לקבל עזרה עם אמא שלי, התינוקת שרק נולדה. אחר כך, סבתא הלכה לגור עם אמא ואבא שלה עוד כחצי שנה, כדי שיעזרו לה בגידול התינוקת. לאחר זמן מה, סבתא וסבא עברו לגור בבית משלהם, והם גרו שם עד שביתם התינוקת הייתה כבת שנה.

עליה וקליטה

בשנת 1999 סבא וסבתא עלו לארץ.  סבא החליט שהגיע הזמן לעלות לארץ, בגלל שהרגישו שכבר לא בטוח להם לחיות שם. סבתא מספרת שהיו ברחובות שודדים, והיא זוכרת שהיה מקרה שבו גנבו ממנה שרשרת זהב גדולה, הגנב תלש את השרשרת מצווארה, לפני כל האנשים שהיו ברחוב, וברח. ההחלטה לעזוב את רוסיה לא הייתה פשוטה. היה להם קשה לעזוב את כל החברים שלהם, והקליטה בארץ הייתה להם קשה. ברוסיה היה להם דירה משלהם, ואילו בארץ מצבם הכלכלי לא איפשר להם לקנות דירה. היה להם קשה ללמוד את השפה בגיל מבוגר, ועד היום סבי וסבתי מתקשים בניהול שיחה שוטפת. הקושי שלהם היה גם מבחינת הפרנסה והמעמד שלהם. ברוסיה ההשכלה הייתה חשובה למשפחתה, הוריה של סבתי למדו הנדסה, וסבתי למדה הנהלת חשבונות, אך בגלל קושי בשפה העברית, היא הלכה לעבוד במפעל ובניקיון משרדים, גם סבא סרגי היה מרצה באוניברסיטה, אך כשהגיע לארץ הוא נאלץ לעבוד במפעל בגלל בעיות בשפה.

כיום סבא וסבתא כבר בגיל פרישה, אך הם עדיין עובדים ומפרנסים את עצמם. כיום סבתי וסבי גרים בהוסטל הקרוי על שם אריאל שרון, שהיה ראש ממשלת ישראל (בשנים 2001-2006). הוסטל, הוא מקום מגורים, שבו גרים מעל גיל הפנסיה. כיום (נכון לשנת 2023) סבי בן שישים ושבע, וסבתא בת שישים ושלוש. סבי היה אדם מאוד חזק כאשר היה צעיר, וגם היום שומר על כושרו ועושה ספורט.

גלגולו של חפץ

לסבתי, יש תיבת תכשיטים העשויה מאבן יקרה. התיבה הזאת היא מתנה מאימא של סבתא רבתא שלי, שנשארה איתה שישים שנים. זה אומר שהאיכות של האבן הזאת ממש טובה. התיבה השתמרה היטב, האבן ממנה עשויה חלקה ומבריקה, ונראית כחדשה, למרות שהיא בת למעלה משישים שנים. אמא של סבתא רבתא אהבה את התיבה, וכשהייתה מאד מבוגרת  היא העבירה אותה לסבתא שלי, כשסבתי הייתה בת שש. ומאז סבתי שומרת על תיבת האבן בזהירות רבה.

תיבת תכשיטים העשויה מאבן יקרה

הזווית האישית

גיאורגי: אני מאוד נהנתי מכתיבת העבודה, ככה יצא לי יותר לבקר את סבתא שלי ולהנות איתה. אנחנו צחקנו ודיברנו והיה ממש כיף לבקר אותה, ובזכות העבודה התראתי איתם יותר. אני אוהב מאוד את סבא וסבתא שלי ואני מאחל להם בריאות, שמחה, ושיחיו עד מאה ועשרים שנה.

סבתא אולגה: נהנתי מאד, זאת הייתה הזדמנות לשבת יותר עם הנכד שלי ולשוחח איתו.