מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאל אוסדון, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי חוה שכטר, ממנה שמעתי את סיפורה של סבתא רבתה שלי, הלן, ניצולת השואה.

סבתא חוה מספרת על אימא שלה ניצולת השואה

השואה הייתה תמיד חלק מילדותי. אמי נהגה לשתף אותנו בכל מה שהיא ובני משפחתה חוו בשואה. לימים הפכתי להיות מרצה, כשאחד הנושאים בקורסים שלי היה "שואה וקיום, היבטים הומאניים ורב תרבותיים של השואה".

אמי (הלן) נולדה בכפר בשם "בורשה" בהונגריה. היו לה תשעה אחים וילדותה הייתה מאושרת. כשהייתה בת 15, החלו לנשב בהונגריה רוחות מלחמה. הנאצים שהשתלטו על מדינות רבות, התכוננו לפלוש להונגריה. הוריה של אמי היו מודאגים מאוד והחליטו לשלוח את הילדים הגדולים לעיר "בודפשט", על מנת שילמדו מקצוע ויהיו בטוחים בעיר הגדולה. אמי הגיעה לבודפשט ללמוד בבית ספר לאחיות. הלימודים התקיימו בבית חולים יהודי בעיר שנקרא "ברודי". אמי עבדה ולמדה שם עד שנת 1944.

הנאצים פלשו להונגריה, אספו את כל היהודים מהכפרים השונים ושלחו אותם להשמדה. בבית, נשארו הוריה של אמי ושלושת אחיה הקטנים. הנאצים אספו את כולם, העלו אותם על רכבות ושלחו אותם להשמדה באושוויץ. בינתיים, שבעה ילדים אחרים נשארו בבודפשט ולמדו במגוון של תחומים. הנאצים שפלשו לבודפשט, סגרו את בית החולים והתכוונו להוציא את כל הצוות והחולים מהמקום ולסגור את בית החולים, אך למזלם ראול ולנברג פרס את חסותו על בית החולים, והנאצים קיבלו הוראה לא להיכנס לבית החולים. אמי נאלצה להישאר בתוך בית החולים ונאסר עליה לצאת משם, על מנת שלא תיתפס. היא נחשבת לניצולת ראול ולנברג. בית החולים והאזור סביבו גודר והוא הפך לגטו, גטו "בודפשט". אמי הייתה בגטו במשך שנה, עד שבאו הרוסים ושחררו אותם. התנאים בגטו היו קשים. הם שהו עם 20 אנשים בחדר אחד, היה מעט מאוד אוכל ואמי חלתה שם מאוד. רק לאחר כמעט שנה, בינואר 1945, הגיע הצבא הרוסי והם פתחו את שערי הגטו.

לאחר המלחמה, היא ניסתה לחזור לכפר ולחפש את בני משפחתה, אך אנשים שפגשה בדרך סיפרו לה שכל בני משפחתה שנשארו בכפר, נלקחו ע"י הנאצים להשמדה. היא חיפשה את אחיה שהיו מפוזרים ברחבי בודפשט, ונודע לה כי חלקם החליטו לעלות לא"י. כל אחד מהאחים עלה בזמן שונה לארץ. אמי פגשה את אחותה הגדולה ממנה (רוז), והיא סיפרה לה את מה שחוותה בשואה. את סיפורה סיפרה לאמי בקושי רב, ומעולם לאחר מכן לא דיברה על כך. גם היא למדה לימודי אחיות, ויום אחד חלתה מאוד. רופא איבחן כי כנראה זו דלקת במעיים, והיא נשלחה לאחר טיפול, הביתה לבית הוריה, על מנת להחלים. היא שבה לכפר בערב שבועות. באותו יום הגיעו הנאצים ואספו את כולם, כולל את רוז, העלו אותם לרכבות להשמדה באושוויץ. בהגיעם לאושוויץ, הם עברו סלקציה ע"י מנגלה, סבא שלי נשלח לעבודה והופרד מאשתו וילדיו, סבתי וילדיה נשלחו למשרפות. בדרכם למשרפות, כשהערב כבר ירד, החליטה רוז בהחלטה של רגע, לקפוץ לתוך תעלה קרובה ולהסתתר. למזלה, הנאצים לא שמו לב. הלילה ירד והיא נרדמה בתעלה. היא התעוררה בבוקר לקולו של נאצי שעמד מעלייה באקדח שלוף. מכיוון שכולם הושמדו, היא נלקחה לצריף, על מנת שתוצא להשמדה עם הקבוצה הבאה. למזלה, היו אלה ימים אחרונים של ההשמדה, והיא ניצלה ע"י הרוסים שנכנסו לאושוויץ ושחררו את הניצולים.

העלייה לישראל – החלום להקים בית בישראל

היא סיפרה כי אביה היה היחיד שנשלח לעבודה, אך חלה ומת ממחלת הטיפוס, מעט לפני ששוחרר המחנה. לאחר שרוז התאחדה עם אחותה, ולאחר שהבינו כי ההורים ומספר אחים נספו, הן החליטו לעלות לארץ ישראל. בסוף 1945 הן עזבו את בודפשט, עברו לזלצבורג ומשם עברו לבדגסטיין. לאחר מכן הן עברו לצרפת בדרכם לישראל. בצרפת הן שהו שנה, שם הכירה רוז את בעלה המיועד. היא החליטה לחיות את חייה בצרפת ולהקים שם משפחה. היא חיה שם עם בני משפחתה עד יום מותה. אמי, שידעה כי שלושה אחים נוספים שלה עלו לארץ, החליטה גם היא לעלות לארץ ישראל. היא עלתה בשנת 1949 והקימה בית בישראל. זה היה חלומה של אמי, להקים בית בישראל, על אף שחלק מבני משפחתה נספו בשואה. הבית שהקימה בישראל, היה מבחינתה, ניצחון על הנאצים. היא אכן איבדה חלק מבני משפחתה, אך החלק שנותר הקים משפחות שהנציחו את הנספים.

סבתא רבתא של אריאל, הלן, בטקס הדוקטורט של בתה, היא סבתא חוה

החלום שלי: לראות את ילדי חיים באושר במדינתנו ומגשימים את חלומותיהם.

עץ משפחה

המתכון ל"מרק עוף של סבתא"

בחרנו להביא את המתכון לאוכל האהוב על אריאל – מרק העוף של סבתא:

הזוית האישית

סבתא חוה: הישיבה עם אריאל, נתנה לשתינו הזדמנות לשבת יחד ולספר לה את הסיפור המשפחתי שלנו. אריאל הייתה מאוד קשובה לסיפור, היא שאלה שאלות וניכר היה שהסיפור עניין אותה. אני מאחלת לאריאל להכיר את הסיפורים המשפחתיים הנוספים הקיימים אצל משפחתינו. ההיסטוריה המשפחתית תעצב את דמותה ותאפשר לה להכיר את שורשיה. לי באופן אישי חשוב שאריאל תכיר את סיפור השואה המשפחתי, על מנת שלא לשכוח את מה שאירע בעבר למשפחתה.