מאגר סיפורי מורשת

 סבתי נטע רזניק נולדה ב1953 באוקראינה.

היא עלתה ארצה ב – 1980 וכיום היא  גרה בקרית ים, וזהו סיפורה:

נטע נולדה בנובוסליצה, אוקראינה (ברית המועצות דאז)לנטע היו בעיר שלושה בתי ספר: אוקראיני, מולדובי ורוסי. העיר שבה גדלה נטע הייתה יהודית,ומשפחתה גרה בבית פרטי עם גינה, בה הם שתלו פירות וירקות. בעיר עבר נהר בשם פרוט, ובקיץ הם הלכו לשחות בו. משפחתה הייתה הולכת לטייל בנהרות, והם נסעו למחנות קיץ ועם ההורים לים השחור בקיץ.

בילדותה חייתה תחת שלטון קומוניסטי (זֶרֶם בַּתְּנוּעָה הַסּוֹצְיָאלִיסְטִית בָּעוֹלָם). הַקּוֹמוּנִיזְם, כַּסּוֹצְיָאלִיזְם, שׁוֹאֵף לְמִשְׁטָר חֶבְרָתִי לְלֹא נִצּוּל, לְבִטּוּל הֶבְדֵּלֵי הַמַּעֲמָדוֹת וּלְהַלְאָמַת כָּל אֶמְצָעֵי הַיִּצּוּר וְהַנְּכָסִים. הַמִּפְלָגוֹת הַדּוֹגְלוֹת בַּקּוֹמוּנִיזְם מִתְכַּוְּנוֹת לְהַגְשִׁים אֶת מַטְּרָתָן עַל יְדֵי מַהְפֵּכָה וּבְדֶרֶךְ דִּיקְטָטוּרָה שֶׁל הַפְּרוֹלֵטַרְיוֹן, לְהַבְדִּיל מִן הַמִּפְלָגוֹת הַדּוֹגְלוֹת בַּסּוֹצְיָאלִיזְם הַחוֹתְרוֹת לְהַגְשָׁמַת הַמַּטָּרָה בְּדֶרֶךְ דֵּמוֹקְרָטִית וּבְכִבּוּשִׁים סוֹצְיָאלִיִּים מֻדְרָגִים.(ויקיפדיה)

נטע היא האחות הצעירה, אחותה דורה גדולה ממנה בשש שנים.

הוריה נתנו לה את השם "נחמה" ע"ש סבא נחום שלא חזר מן המלחמה (אביה של אמי) ובתעודת הזהות כתבו נטע, משום שלא היה מקובל לכתוב "נחמה" אז קראו לה נטע.

נטע:" אחרי המלחמה כבר לא הכרתי את הסבים שלי וגם את הדודים שלי איבדתי במלחמה, אבל כל הילדים במשפחה שנולדו, קיבלו את שמותיהם של אלה שנפלו במלחמה. התחביבים שלי בילדות היו:

קריאה, ריקודים, דרמה ותיאטרון, סריגה ותפירה. אהבתי לשחק במשחקים כגון: קלאס, מחבואים, חמש אבנים, דילגית, לוטו, ודמקה".

חורף אחד, כשנטע הייתה בגיל עשר בערך, אחיה של נטע הלכו לעשות סקי הרחק מהבית ולא זכרו איך לחזור. ההורים הלכו לחפש אותם (את האחים של נטע) והם מצאו אותם קפואים אבל בחיים.

נטע: "סיימתי את בית הספר בהצטיינות בשנת 1970 ונסעתי ללמוד בקישנוב, בירת מולדובה. שם למדתי כלכלה במשך שלוש שנים וב-1972 התחתנתי עם מיכאל (מישה) רזניק, והמשכתי ללמוד באוניברסיטה. ב-1973 נולד בני הראשון אורי (יורה) אביהם של שלושת הנכדים שלי: עילאי הבכור, עמית האמצעית ועומרי הקטן.

ב-1980 עלינו לארץ והתחלנו לבנות את חיינו החדשים. בעלי מיכאל השתתף במלחמת לבנון השנייה ב-1982.עבדתי בחברת "אסם" והתקופה הייתה קשה משום שלא ידענו עברית. גרנו במרכז קליטה ושם למדנו עברית.

כיום יש לי שני בנים: זוהר ואורי וגם חמישה נכדים: עילאי, עמית, איתן, עומרי ואלין ולי ולבעלי יש אחיינים אחיינים.

כיום אנחנו מארחים את כל המשפחה בחגים, ובימי הולדת. טיילנו בכל אירופה ובשנים האחרונות אנחנו נוסעים לבולגריה לספא ולנופש. עם חברים אנחנו הולכים לים, כדי לעשות הליכה ולשבת בבית הקפה. אנחנו הולכים עם חברים למסעדות ויש לנו קשר הדוק עם מספר זוגות כבר ארבעים שנה ואנחנו תומכים אחד בשני במצבים קשים.

החלום שלי הוא לראות את נכדיי מסתדרים בחיים, ולהגיע לבר מצוות ולחתונות שלהם, להיות בריאים ולעזור במה שאפשר למשפחה".

הזווית האישית

עילאי: אני מאוד נהניתי מכך שסבתא הגיעה לבית הספר.

סבתא נטע: גם אני מאוד נהניתי וזאת חוויה שאזכור תמיד.