מאגר סיפורי מורשת

שמי רונית הר-שן, אלו קורות חיי:

ילדותי

נולדתי בשכונת בורוכוב ברמת יצחק בט"ו בשבט. ההורים שלי קראו לי רונית בגלל המשמעות של השם: שמחה. ההורים שלי היו עסוקים בעבודתם וסבתא שלי אני גידלה אותי ואת אחותי הקטנה נאווה (על הוריי כתבה נכדתי הגדולה נוגה). זכרונותיי מילדותי במעוז אביב היו מאכליה של סבתי אני, אהבתי במיוחד את הבלינצ'ס בשוקולד.

גרנו בשיכון מעוז אביב בו היו בניינים בני ארבע קומות או בכל בניין ארבע כניסות, בין הבתים היו דשאים רחבים בו היו משחקות חבורות של ילדים מכל הגילאים. בית הספר היסודי "מגן" היה מיועד לכל ילדי השיכון מכיתה א' עד ח', קניות היינו עושים בצרכנייה וממתקים היינו קונים בקיוסק. לבית הספר היינו הולכים ברגל וגם לחברים. פעמיים בשבוע היינו הולכים לתנועת הצופים.

נעורים

בכיתה ז' למדתי ב'תיכון חדש' שבתל אביב, בכיתה ט' למדתי במגמה הומנית (ספרותית). המורים היו מצוינים. בעיקר אהבתי את את המורים לספרות ולתלמוד ששמם היה שושנה צחור ומנחם סדן (המחנך שלי). לבית הספר התיכון הינו מגיעים בטרמפים, בית ספר 'תיכון חדש' היה ידוע בגישה השמאלנית שלו. מנהל בית הספר בזמני היה פאפוריש שכתב ספרי גיאוגרפיה. בכיתתי למדו ילדים שהפכו לשחקנים, במאים, זמרים ואנשי פוליטיקה.

בכיתה י"א היה לי את החבר הראשון שלי, אבי טאוב, ששירת בצבא בתור מט"ק. הכרנו באמצעות מכתבים שילדי בית הספר שלחו לחיילים בתעלה, הוא התרשם ממכתבי ושלח לי מכתב בחזרה. אבי נהרג מפגיעת טיל בטנק שלו ונשארו לי ממנו שבע מכתבים אותם אני שומרת עד היום.

המכתבים של אבי

שירתי בחיל הקשר בתפקיד צפטית, בסוף השירות הצבאי הכרתי את בן זוגי חנן והחלטנו להתחתן אחרי פרק זמן קצר.

חתונה והילדות

חנן ואני התחתנו בבית כנסת ברחוב בן יהודה בתל אביב. הייתי אז בת עשרים, למדתי בסמינר לוינסקי במשך שלוש שנים במסלול של חינוך מיוחד. כעבור שלוש שנים עברנו לירושלים בעקבות לימודיו של חנן שלמד בבצלאל עיצוב מוצר ובינתיים אני עבדתי עם ילדים חולי נפש במרכז למען הילד שבתלפיות.

כעבור שנתיים נולדה הגר, אימא של נטע, השמחה הייתה גדולה. חנן עבד בחנות למוצרי עור ותפר תיקים ונרתיקים ואת הנרתיק לאקדח הראשון (ככה התחילה הקריירה).

המעבר לרעננה

לרעננה עברנו בשנת 1978 לדירתנו בשיכון לזוגות צעירים. אז רעננה הייתה מושבה עם המון פרדסים, תקופה זו הייתה נהדרת! כולם היו זוגות צעירים עם ילדים בתחילת דרכם. בשנת 1980 נולדה אפרת, דודתה של נטע, אני עבדתי בבית הספר על שם בן גוריון בכיתה טיפולית.

המעבר לכפר הס

בשנת 1985 אני ומשפחתי עברנו לכפר הס. חנן, שהיה טבעוני (בעקבות מחלה), חיפש מפצח אגוזים ומצא מפעל לעיבוד שבבי שם ייצרו את מפצחי האגוזים. חנן התלהב מהמקום היפה ולשמחתנו מצאנו משק אליו עברנו עם הוריו של חנן – בתיה ומשה הרשקוביץ. חנן החליף את שם משפחתו להר-שן משום שרצה להיות מקורי וצדק: זה הוא השם היחיד בעולם.

אני עברתי לעבוד בבית הספר "שלנו" בתל מונד, למדתי להיות מטפלת באמנות פלסטית. בהמשך למדתי ב"לסלי קולג'" ואף נסעתי לארצות הברית, הלימודים היו מעניינים מאוד וגם העבודה.

"פובוס אינטרנשיונל בעם"

חנן, שידע שהוא רוצה להיות עצמאי, החליט כבר בירושלים שהוא יפתח מפעל ליצור נרתיקים לנשק. כשגרנו ברעננה שכרנו מקום ב"וילה רמה" ושם חנן לקח מספר עובדים שיצרו מוצרי עור כגון נרתיקים, רצועות לכלבים, חגורות. חנן לקח תופרת שעזרה לו לתפור את המוצרים. באותה עת בעיר נירנברג שבגרמניה התקיימה תערוכה לנשק וספורט ושם אני וחנן הצגנו את מוצרינו. כל העולם מכר נרתיקים מעור, היה קשה להתחרות, כשעברנו לכפר הס, חנן שיפץ את המחסן והפך אותו לבית מלאכה ליצור מוצרי עור. בעזרתה של רינה וילמוש מבית יצחק ניהלו שניהם בית מלאכה צפוף ששכן ליד הבית. כך גרנו כל המשפחה במשק אחד שכלל גם את בית המלאכה.

אקדח העור הראשון שחנן תפר

במכרז שיצא מטעם חברת "פרטנר" בו ביקשו לעצב את נרתיק הפלסטיק הראשון, חנן, שהיה מעצב במקצועו, זכה במכרז. חנן אירגן בחצר הבית ילדים ממושבנו שעבדו ביצור הנרתיקים תמורת שכר, האווירה הייתה נעימה ומצחיקה בניהולה של רינה. הצלחנו לספק את הסחורה בזמן והרווחנו הרבה כסף, חנן הבין שיש צורך בשינוי. הוא עיצב ויצר נרתיק חדש שלא היה קיים בעולם וכך שינה את עולם הנשק בארץ ובעולם.

את נרתיק הפלסטיק לקח איתו לארצות הברית לתערוכה בלאס וגאס, שם פגש סוכן יהודי שביקש להפיץ את הנרתיק. ההתלהבות בעולם הנשק היתה גדולה. חנן התחיל לייצר נרתיקים לכל סוגי האקדחים והמחסניות, התחלנו להציג בשתי תערוכות נחשבות בעולם. סוכנים מארצות שונות ביקשו לייצג אותנו וחברת "פובוס" שהפכה ל"פובוס אינטרנשיונל בע"מ" הלכה ושיגשגה. בנינו מבנה חדש בחצר שהתאים לייצור ולשיווק הסחורה. חנן עבד המון שעות ביום, אנשים אהבו את אישיותו והעריכו את עבודתו.

המשפחה מתרחבת

לפני 15 שנים, הגר ודוד, הוריה של נטע, התחתנו. בזמן החתונה הגר הייתה בהריון עם נוגה (נכדתי הראשונה), השמחה הייתה כפולה: גם חתונה וגם הריון. את החתונה חגגנו בחצר ביתנו, חנן והגר היו אחראים על העיצוב ודוד היה אחראי על האוכל, משקאות ומוזיקה. החתונה הייתה צנועה יפה ומאוד מרגשת! נוגה נולדה בתאריך 1/12/2006 בבית החולים איכילוב שבתל אביב. הגר ודוד שגרו בתל אביב עברו לגור בבית של הוריו של חנן שהלכו לעולמם.

גם אפרת, דודתה של נטע, התחתנה בגיל עשרים ותשע ובהריון עם יונתן (כמו אחותה), אפרת ואסף התחתנו בגליל במקום קסום מול הכנרת עם נוף נפלא. נטע נולדה בתאריך 4/7/2009 בבית החולים לניאדו שבנתניה וכך נוצרה משפחת לנזיני. יונתן נולד בתאריך 30/4/2010 בלידה טבעית בבית שבפרדס חנה. אחרי לידתו של יונתן עברו משפחת קאדי לקיבוץ חניתה שבצפון (מקום הולדתו של אסף). פריה נולדה בתאריך 3/12/2011 גם היא בלידה טבעית בבית שבחניתה.

חנן נפטר בתאריך 30/12/2012 ובמקומו נכנס לנהל את המפעל דוד, אביה של נטע וחבר טוב של חנן.

המשפחה יחד

התחביבים שלי

שנים רבות אני יוצרת בקרמיקה, למדתי אצל הרבה מורים ומכל מלמדי השכלתי. בחניתה למדתי לצייר, בפרדס חנה למדתי פיסול בעיסת נייר ובביתי למדתי לקלוע סלים מבמבוק. אני מאוד אוהבת לעבוד בגינה ויש לי גינה יפה ומקושטת.

הזוית האישית

סבתא רונית ונטע: רצינו לאחל אחת לשנייה שנמשיך לצחוק, לאהוב ולהעריך אחת את השנייה.