מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

שיחה עם אפרת שוייצר – קריסטל.

שמי נגה שמש, נולדתי בי' אב תש"ב 25.7.1942 בעיר תל אביב, האהובה עלי. את שמי היפה והפופולרי מאוד בימינו בחרה אמי ע"ה.

הוריי

הוריי נולדו בהונגריה (וכן גם הוריהם) ועלו לארץ בשנת 1933. אבי היה ב"הכשרה" בהונגריה והיה לו סרטיפרקט (אישור בריטי) לעלות לארץ ביחד עם אשתו, הוא הכיר את אחותה של אמי שכבר עלתה לארץ והציע את אישור העלייה לאמי, ההורים שלהם היו ציונים ושמחו על שבניהם ובנותיהם יעלו לארץ. במהלך הנסיעה באונייה הוריי התאהבו והחליטו להינשא כשיגיעו לישראל וכך היה. הם היו נשואים כמעט 55 שנה באושר אך לא בעושר, והתנסו בקשיים בארץ בתקופת מלחמת העולם השנייה, מלחמת השחרור, תקופת הצנע ושאר מלחמות ישראל. בזכות אהבתם הם עלו לעולם שכולו טוב בהפרש של שלושה שבועות! העובדה שהיו ציונים התבטאה גם בכך שלא קראו עיתון או ספר בהונגרית (כמו רוב יוצאי הונגריה) אלא רק בעברית וגם דיברו עברית יפה.

ילדותי

נולדתי בשכונת סומל (היום אבן גבירול פינת ארלוזרוב) בבית שהיה שייך לערבים נחמדים וטובים. הבית כלל חדר גדול אחד ולא היו בו מים זורמים, הייתה באר בחצר! בגיל 5 עברנו לשכונת נווה צדק, שם היה בית ספר "יחיאלי" ובו היה מטה "ההגנה". אנחנו גרנו בדירת מנהלת בית הספר ובה הייתה גם אמבטיה ולא רק מים זורמים. כאשר למדתי בגן חובה היה במקום את הקרב על כיבוש יפו ובכיתה א' כבר חזרו הלימודים לבית הספר ולמדנו 80 (!) בנות בכיתה.

חברותיי

מכיתה ב' עד ה' למדתי בבית הספר הקריה שהיה אחר כך בית חולים הקריה. הלכתי מרחק רב מהבית עד בית הספר, הייתה לי חברה טובה בשכונה ועד היום אנחנו מדברות בערך פעם בשבועיים. שיחקנו קלאס ושעות רבות היינו מורה ותלמידה.

בני עקיבא

בכיתה ה' הצטרפתי לבני עקיבא וגם לשם הלכתי מרחק עצום, עם חברות נוספות, הבילוי בבני עקיבא היה האור בחיי והוא נמשך עד גיל 16-17 כאשר החלטתי לא להצטרף לגרעין "מרחבים".

תחביבים

בכל השנים האלה הייתי תולעת ספרים וגמרתי לקרוא ספר אחד בדרך מהספריה הביתה. תחביבים נוספים היו סריגה, רקמה של מפות ומפיות, תשבצים וכד'.

במקום להצטרף לגרעין בני עקיבא, הייתי בשירות לאומי (לא רשמי) שנתיים בדימונה ועבדתי כמורה בכיתות ב'-ג'. התנאים היו קשים והיינו צריכות לדאוג לכל צרכינו (אפילו להביא מבאר שבע מיטה מתקפלת)! במשך השנה נוספו עוד ועוד תלמידים עולים חדשים, אך רוב התלמידים היו חמודים ומשתדלים. את שכרי על שנתיים אלה קיבלתי כאשר הכרתי את סבא יוש (שעוד לא היה סבא). התארסנו ונישאנו כאשר חזרנו לתל אביב. נולדו לנו שלוש בנות נהדרות, יפות וחכמות שנישאו לחתנים נהדרים וחכמים והם העשירו אותנו בט"ו נכדים ונכדות מקסימים, יפים וחכמים, והם מעשירים אותנו בנינים ונינות הכי הכי.

יציאה לגימלאות

כיום שנינו גמלאים מרוצים, למרות שאנו נעזרים בהליכונים. עברנו את הקורונה, ב"ה, ואנחנו נהנים מפגישות וביקורים של כל צאצאינו, רואים במחשב הרצאות בתנ"ך, ארכיאולוגיה, היסטוריה ועוד, מטיילים בחו"ל במחשב ושומעים סיפורים במחשב.

הזוית האישית

אפרת הסטודנטית המתעדת: מאז שנולדתי אני זוכה להכיר את סבתא שלי, אמנם איני זוכרת זאת, אבל מכיוון שיש לי אח תאום סבתא שלי הייתה מאוד מעורבת בגידול ובטיפול בנו בחודשים הראשונים להולדתינו. במשך כל השנים זכיתי להיות שבתות רבות וחופשים רבים אצל סבא וסבתא וזכיתי שסבא וסבתא יבקרו אותנו ויפנקו אותי ואת אחיי במתנות, במילים טובות. לפני מספר חודשים התחתנתי ב"ה וזכיתי שסבא וסבתא התרגשו מאוד ורוו נחת.

למרות ההיכרות רבת השנים שלנו, במהלך התיעוד זכיתי לחוויה מרגשת, לשבת עם סבתא ולשמוע ממנה סיפורים רבים (שרק חלק מהם כתבתי). זכיתי לשמוע והרגשתי שגם לסבתא, שבשנים האחרונות חווה קשיים פיזיים לא קלים, הייתה התרגשות מיוחדת וחוויה לדבר איתי ולספר לי את הדברים. אני מודה לכם על הזכות שניתנה לי בחוויה זו ומאחלת לי לזכות לעוד הרבה שנים להיום עם וליד סבתא.