מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי אמיר אני לומד בבית ספר אלונים בכיתה ו' .

במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני נפגש עם הוריה בן-עזרי. הוריה הייתה המורה של אמי כשהייתה בבית ספר אלונים שבו אני לומד כעת. מקור השם הוריה הוא מהמילה הורים. הוריה נולדה בסוף מלחמת העולם השנייה והוריה לא ידעו מה עלה בגורלם של סבא וסבתא שלה. הם חיפשו שם שיזכיר אותם, התייעצו עם אנשים קרובים ואחד מהם הציע את השם הוריה שכולל את המילה 'הורים' ומזכיר את שניהם, את הסבא ואת הסבתא.

הוריה נולדה בפרדס חנה להוריה יעקב וגוטה ברקוביץ, ולאח גדול בשם שלמה. כשהייתה בת 5 נולד לה אח נוסף בשם מרדכי אך כינו אותו מוטי. בילדותה נהגה לשחק משחקי ילדים למשל: משחקי חצר, מחבואים, תופסת, קלאס וכדורגל. לעתים שיחקה בתוך הבית בעיקר במשחקי קופסה כמו מונופול, סבלנות, סולמות ונחשים וקראו ספרים ביחד. הספר שהכי אהבה בילדותה היה "פו הדוב" שהיה הספר הראשון שקראה בעצמה בכיתה א'.

כל ילדותה עברה עליה בפרדס חנה בגן ילדים ובבית ספר אלונים שאז נקרא בית ספר עממי ובבית ספר תיכון שנקרא בית ספר אזורי. בשנת 1963 הוריה התחילה ללמוד בסמינר הדסים, בסיום לימודי ההוראה חזרה לפרדס חנה ולימדה בבית ספר אלונים במשך 35 שנה.

כשהוריה הייתה בת 29, נפטרה סבתה והמשפחה החליטה לחלק בין הנכדים את החפצים שהיו בבית, כל אחד לפי בחירתו. הוריה בחרה את החפץ האהוב עליה מראה אליפטית עם שתי שידות בצדיה. החפץ הובא לארץ על ידי סבה וסבתה שעלו לארץ ישראל מפולין בשנת 1931 והגיעו להתיישב בפרדס חנה. השידה הייתה בחדר השינה של סבה וסבתה וכאשר הייתה מגיעה לביתם הייתה רצה לחדר השינה, מתיישבת על הדום קטן ומשחקת מול המראה שעות רבות משום שזה היה הפריט הכי אהוב עליה  והוא היה עבורה מקום מבטחים, מקום פרטי שהרגישה בו נוח ובו יכלה לבטא את עולמה האישי.

כיום, המראה נמצאת בביתה של הוריה ממש בכניסה וכשמגיעים הנכדים גם הם מתיישבים מול המראה ומשתעשעים מולה.

המראה המוצבת בביתה של הוריה בן-עזרי

הזוית האישית

אמיר: נהנתי להפגש עם הוריה במפגשיתכנית הקשר הרב דורי. למרות שהוריה אינה סבתי, היא פתחה את ליבה ושיתפה אותי בהמון דברים מעניינים ומרתקים מעברה. למדתי שפעם לילדים היה זמן איכות משותף, הם שיחקו אחד עם השני בחוץ ובכל מיני משחקי קופסא וכיום אפשר לראות ילדים משחקים בניידים ונמצאים מול מסכי המחשב. אני חושב שזה משהו שצריך לשנות.