מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא מהין (אתי) נפשי נולדה בטהרן בשנת 1943 (אין תאריך מדויק כיוון שאז היו חוגגים את היום הולדת לפי החגים היהודים). התאריך הוא בערך 26.2. מהין גדלה במשפחה מרובת ילדים, הם היו עשרה אחים, היא הרביעית מביניהם (כיום היא עדיין בקשר עם ששת האחים שנמצאים בחיים, שלושה מהם נפטרו בגיל צעיר מאוד ממחלה). לאביה קראו חני ולאמה קוראים מרים, מרים עדיין בחיים, צלולה לגמרי, עד 120. מהין נפשי התחתנה בשנת 1957 לאליהו נפשי ז"ל שההפרש ביניהם היה 15 שנה. בשנת 1957 היא ילדה  את בתה הבכורה בגיל 15 וחצי – את ג'נט (סבתא שלי). אחריה הגיעו שני האחים הקטנים פרביז ורונן. השם מהין אז בטהרן היה שם מאוד פופולארי בתקופתה.

עלייתה לארץ

המשפחה של מהין החליטה לעלות לארץ ישראל בעקבות קשיים כלכליים. מהין ומשפחתה הגרעינית נשארו עוד 18 שנה באיראן, היא הייתה לבדה שם וגידלה את שלושת ילדיה בהיותה צעירה מאוד. מהין הייתה מגיעה לבקר את משפחתה בארץ, שהקימו לעצמם בית יהודי וכשר בעיר כפר סבא (עד היום היא וילדיה שם).

מהין עלתה  לארץ ישראל בשנת 1979 בעקבות אירוע משפחתי. היא באה לחתונה של אחיה והחליטה להישאר בעקבות מהפכה שהייתה באותה תקופה באיראן שהפכה להיות קיצונית מאוד וגרמה למאות יהודים לעזוב את איראן (יהודי איראן העשירים רובם עזבו ללוס אנג'לס והשאר עזבו לישראל). כיוון שבאיראן הפכו למדינה מוסלמית קיצונית, היא ובעלה אליהו החליטו להשתקם בישראל לצד משפחתה.

 תקופת בית הספר והלימודים

מהין הייתה תלמידה מאוד חרוצה, אהבה ללמוד, במיוחד אהבה את המקצוע מתמטיקה. מהין למדה בבית ספר מוסלמי שבו הלימודים היו מעורבים –  יהודים ומוסלמים למדו יחד למרות השוני בדתם, לא הרגישו הבדלי גזע ודת התייחסו לכולם שווה בשווה. מהין וחבריה היהודים למדו בבית הספר הזה (למרות שהיה בית ספר יהודי אך הוריה לא רצו להיות מובדלים בחברה שבה הם גרו), ולכן מהין בתור ילדה יהודיה למדה והכירה את כל מסורת המוסלמית על כל גווניה. למהין היו חברות מוסלמיות מאוד טובות שאפילו הייתה מבקרת בביתן. עם הזמן הוריה של מהין החליטו להעביר אותה לבית ספר יהודי מחשש להתבוללות. אחרי שנה, בשל בעיות כלכליות שהיו במשפחה, החליטו הוריה שהיא תעזוב את בית הספר ותעזור לאמה בחינוך אחיה הקטנים, אך זה נקטע כיוון שמהין הצעירה בהיותה בגיל 14.5 התארסה לאליהו והקימה את משפחתה.

חפצים מיוחדים במשפחה

בשכונה שבה מהין גדלה האנשים התפרנסו מתפירה של בגדים, אריגה של שטיחים וכו'. לדוד של מהין הייתה חנות מאוד מוכרת שבה הוא היה מוכר כפתורים בכל הסוגים. מהין הייתה מגיעה יחד עם אחיה לחנות והם היו תופרים כפתורים למעין משטח בד ממוסגר שבו הם היו מציגים את הכפתורים לאנשים ומוכרים אותם. הייתה להם תפירה מיוחדת שונה משל היום (היא לא בדיוק הצליחה להסביר איך בדיוק תפרו את הכפתורים). למהין היה תחביב לתפור בובות משאריות של בדים שנשארו ולתפור עליהם כפתורים, כך שהיה לה אוסף של כפתורים מכל מיני סוגים.

החפץ המשפחתי שעבר בין הדורות היה השטיח הפרסי שהוא אחד מהמורשת האמנות העשירה של האיראנים, השטיח נעשה בעבודת יד. העיצוב שלהם צבעוני ושונה וסגנוני, השטיח הוא פריט יקר מאוד. כאשר היא ומשפחתה עלו ארצה, הפריט החשוב שהיה בעל ערך משמעותי למהין הוא השטיח, כיוון שהיא קיבלה את זה בירושה מאמה (שעזבה לפני את איראן), אך לצערה השטיח נגנב כששלחו אותו לארץ.

יציאה לגמלאות וחייה היום 

מהין כל חייה טיפלה בילדיה ודאגה לחינוך שלהם. ומי שהיה המפרנס היה בעלה אליהו, שעסק בהנהלת חשבונות. בשנים האחרונות של בעלה אליהו  ז"ל נאלצה לצאת ולעבוד כיוון שבעלה חלה במחלה קשה והיא הייתה צריכה היא לפרנס את משפחתה, לכן היא עבדה בטיפול בקשישים.

בעלה נפטר בשנת 1999-2000 (לפני 22 שנה). מהין הייתה אז בת 56. המוות של בעלה היה לה מאוד קשה כיוון שהיא לא זוכרת את עצמה בלעדיו, הם היו יחד מגיל צעיר מאוד ביחד.

היא המשיכה לעבוד עד הפנסיה עד גיל 65 והיום היא נוהגת לפקוד את חנות הנעליים של בנה רונן ולעזור לו בעבודתו להנאתה. היא סבתא רבתא מאוד פעילה שעוזרת לנכדים שלה בגידול הנינים. היא אוהבת מאוד לבשל לכל המשפחה את המאכלים הפרסיים ומאוד אוהבת לטפל בגינה שלה.

אני הנין הראשון של אתי (מהין), עד היום היא מאוד מפנקת ודואגת לי. היא סבתא לכל דבר. הכינוי שלה במשפחתנו הוא "מאמי". אני מאחל ומקווה שאזכה להנות ולבלות איתה עד 120.

הזוית האישית

מהין נפשי: מהין טוענת שהיה לה כיף לספר ולהרחיב לי עליה, ומה היא עשתה כשהייתה קטנה או כיום. בנוסף היו לה זכרונות מן העבר והיא סיפרה לי על דברים רבים שנזכרה בהם.

ניב אסא: היה לי מאוד מעניין כי רציתי ללמוד עוד על סבתא רבתא ואני חושב שזה מחזק את הקשר שלי איתה. היה מאוד כיף לשמוע ולגלות דברים שלא ידעתי עליה ועל המשפחה שלה.