מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאם, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת התכנית אני מתעדת את סבתי, לידיה טלפינסקי.

לידיה (ליליה) טלפינסקי נולדה ב-6 לאוקטובר 1935 בעיר קריבוי רוג שנמצאת היום באוקראינה. הוריה רצו לקרוא לה בשם ליליה אבל הפקידה סירבה לתת שם שלא נמצא ברשימת השמות באותה שנה בברית המועצות, לכן אבא בחר שם שהיה הכי קרוב לשם שרצו -לידיה. למרות זאת, במשפחה תמיד קראו לה ליליה.

לאביה קראו אברהם בן שלומו ולדימירסקי, הוא נולד בשנת 1894 בשטעטל סטבלב שנמצא בתחום המושב, קרוב לקייב. אברהם נלחם במלחמת עולם הראשונה בצבא הרוסי, נפל בשבי האוסטרי, נלקח למחנה עבודה בשטח של אוסטריה ושוחרר לאחר שנה. אחרי שהשתחרר מהצבא עבד כמוכר. לאימא של לידיה קראו טמה סווירסקי, היא נולדה ב-1894 בעיר ניקופול בדרום אוקראינה. היא הייתה עקרת בית וגידלה שלושה ילדים.

בזמן מלחמת העולם השנייה אחיה הגדול של לידיה, אלכסנדר, התגייס לצבא האדום ונלחם מתחילתה עד יום האחרון של המלחמה. לידיה ומשפחתה פונו מקריבוי רוג תחת הפצצות כבדות של הגרמנים בשיירת עגלות סוסים של המון משפחות יהודיות. הם הספיקו לקחת איתם מעט חפצים לדרך כי לא חשבו שיחזרו הביתה אלא רק בעוד חמש שנים. מסע הפינוי שלהם התחיל על עגלות סוסים אך תנאי הדרך והמרחקים הכריחו אותם לעבור מסוסים לספינה ואחרי הספינה לרכבות עד להגעה לעיר ניז'ני טגיל שנמצא רחוק מהגבול המערבי של ברית המועצות. אך לא כולם הצליחו לברוח – סבתא, סבא ודודתה של לידיה מהצד של אימא נשארו בקריבוי רוג ונהרגו על ידי הגרמנים יחד עם עוד 5000 יהודים.

לפני פרוץ המלחמה בקריבוי רוג הייתה קהילה יהודית גדולה עם מספר בתי כנסת ברחבי העיר. אחרי שהמלחמה נגמרה ומשפחתה של לידיה חזרה לקריבוי רוג, הם לא מצאו אפילו בית כנסת אחד. רק 70 שנה לאחר מכן, ב-2010, נבנה בית כנסת בעיר שאותו יזם ובנה אחיה של גיסתה של לידיה, ואדים שולמן.

בדירה שחיו בקריבוי רוג היו שלושה חדרים ומטבח, אימא של לידיה שמרה את כל השבתות והחגים ובפסח הכינה לבד מצות כיוון שלא היה איפה לקנות.

לידיה עלתה ארצה יחד עם בעלה בוריס טלפינסקי ב-1998. בוריס נפטר לפני כארבע שנים. נכון להיום ללידיה יש שני ילדים, ארבעה נכדים ושמונה נינים.

ילדות

לפני המלחמה לידיה הייתה בת 5, היא הלכה לגן בקריבוי רוג. כאשר התחילה המלחמה ברחו לאורל שברוסיה, שם הלכה לבית ספר בגיל 8. כאשר נגמרה המלחמה המשפחה של לידיה חזרו לעיר הולדתה קריבוי רוג שבאוקראינה כאשר היא בת 11. משחקים בהם שיחקה בילדות היו: משחקי כדור, קלאס  בובות, מחבואים וכו'.

היכרות ונישואים

פעם אחת הגיעה לידיה לביקור אצל חבריה מבית הספר ופגשה שם את בעלה לעתיד (סבא רבא שלי – בוריס טלפינסקי). הם התאהבו זה בזו והפכו לזוג. בזמן שהיו זוג לקחו את בוריס לשרת בצבא האדום למשך שלוש שנים. אחרי שחרורו של בוריס מהצבא הם התחתנו ולאחר שנה נולד להם בן (סבא שלי, מיכאל טלפינסקי). כעבור עוד כחמש שנים נולדה להם עוד בת, אלה.

באוקראינה לידיה עבדה כמהנדסת בנייה והצליחה מאוד. כאשר  לידיה הגיעה לישראל בגיל 63 היא עבדה כמטפלת.

עלייה לארץ

בשנות ה-90 של המאה הקודמת ברית המועצות התפרקה וליהודים לראשונה מזה 70 שנה הייתה הזדמנות לצאת מהמדינה, בנוסף, סבא רבא שלי בוריס היה חולה מאוד באותה תקופה, לכן המשפחה החליטה לעלות לארץ בשביל לטפל בו. הם הגיעו לחיפה בספינה גדולה מאודסה, המשפחה שכבר שהייתה פה עזרה להם למצוא דירה. בהתחלה הלכו לאולפן אך לא למשך הרבה זמן כי בוריס נכנס לניתוח שעבר בשלום. בוריס נפטר כעבור 20 שנה אחרי העלייה לארץ.

הזוית האישית

ליאם: נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. במהלך העבודה עם סבתא, גיליתי המון דברים חדשים שלא ידעתי עליהם קודם לכן.