מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתא שלי. לסבתא שלי קוראים לונה, היא נולדה בתאריך 21.10.1945 בתוניסיה, בעיר נאבל.

לסבתא שלי יש שישה אחים. לאח הראשון קוראים אונדרי, לאחותה קראו אליז, לאחיה הקטן קראו ישראל, לאחיה הקטן קראו רוני, לאחיה הקטן אליהו ולאחותה הקטנה סוזי. לאביה קראו יוסף, הוא היה דייג ולאמה קראו קוקה, היא הייתה מורה אבל נהפכה לעקרת בית. אמה הייתה נמוכה, רזה, היה לה שיער בצבע חום וגם עיניים חומות, היא הייתה טובת לב וצנועה ואבא שלה היה בעל צבע עיניים חום ושיער קצר. הוא היה איש מכובד ואדיב. בדרך כלל אמה לבשה שמלות.

היא גרה בבית גדול ומרוחב. היו בו שני חדרים שבאחד מהם ההורים חיו ובשני האחים. המטבח היה גדול והיו שתי בארות. ביום יום הם אכלו קוסקוס, מרק, בשר, תבשילים ודגים. לחבריה קראו מישל, ניקול ודניאל. הן גרו בשכונה שלה. היא הייתה משחקת עם חברותיה בחצר הפנימית ובשעות הפנאי הייתה יוצאת איתן לסרט או ששיחקה איתן משחקים כגון קלאס,תופסת, מחבואים וכו'. בבית הספר שלה היא למדה צרפתית, חשבון, גיאוגרפיה, טבע, היסטוריה, לשון. החינוך בבית ספר היה מאוד נוקשה ומי שלא התנהג יפה היה מקבל מכה ביד בעזרת סרגל. התלבושת האחידה הייתה בצבע כחול. המורה שאותה היא זוכרת בעל פה היא המורה לטבע. היא התנהגה אליה בצורה חמימה ואוהבת, בשונה מאשר המורים שהכירה. היה חדר אוכל בבית הספר. המאכל האהוב עליה היה קוסקוס וממתק אהוב היה בונבנים.

באותה תקופה היא הייתה מאזינה למוסיקה בצרפתית ובאיטלקית, כמו כן הזמר האהוב עליה היה ז'אק ברל. היא מאוד אהבה ללכת למסיבות ולשמוע מוסיקה בצרפתית. היא הייתה הולכת למועדוניים ושם היו רוקדים ריקודים סלונים. באותה תקופה היא וסבא שלי הכירו בעזרת בת דודה שלו שהייתה חברה של סבתא שלי ולא הייתה מותרת אינטימיות בין בני זוג לא נשואים. בין ההורים והילדים היה קשר טוב, אך לא יכלו לדבר על כל נושא. הם היו יוצאים ביחד למקומות, עושים על האש וכו'. נולדו להם שישה ילדים ו-11 נכדים. הם התחתנו בתאריך 1.5.1963.

לונה עלתה לארץ בשנת 1957, בעליית הנוער, באמצעות אונייה. הסיבה לכך היא שבגלל שבתוניסיה התחלף השלטון מצרפתי למוסלמי, הבריחו את הילדים. היא הגיעה לחיפה ומשם לרמת הדסה. היא למדה את השפה בעזרת החברות, שמעה את הסביבה ושיעורי הלשון שהיו להם. כעולה חדשה היא בהתחלה חששה, כי פחדה שלא תכיר חברים ולא יקבלו אותה. הסיפור המרגש שזכור לה הוא שאמה עלתה לארץ לאחר שנתיים במהלכן הייתה רק עם אחיה הקטנים.

הזוית האישית

נועה: מאוד אהבתי לראיין את סבתא שלי ויותר להתקרב ולהתגבש איתה, לראות איך החיים היו פעם.

סבתא לונה: נהניתי לראות שהנכדה שלי מתעניינת, מסתקרנת ושואלת שאלות רבות. בנוסף, מאוד שמחתי להיזכר בזיכרונות.