מאגר סיפורי מורשת

הוריה של לאה נולדו בפולין (לפני השואה). לאבא שלה קראו לאון, ולאימא קראו פריידי.

הוריה של סבתא וכיצד סבתא לאה באה לעולם

פריידי באה ממשפחה מרובת ילדים, הם היו 12 אחים ואחיות. לאון מגיע ממשפחה של שבעה אחים ואחיות. לפני השואה לאון היה נשוי והיה לו ילד. בשואה כל האחים חוץ מאח אחד של פריידי נספו, וכל המשפחה של לאון וגם אשתו וילדו נספו על ידי הנאצים. אחרי המלחמה לאון ופריידי נפגשו ואחרי זמן קצר התחתנו. הם הגיעו למחנה עקורים האום, ושם נולדה לאה (סבתי). הם רצו לעזוב את גרמניה, אבל הם היו חולים וחלשים מהשואה, ולכן הם לא יכלו לעזוב ונשארו בגרמניה. אחרי מחנה העקורים הם הגיעו לעיר פרנקפורט. לאה למדה בבית הספר בפרנקפורט, עשתה בגרות והלכה לאוניברסיטה על שם גתה (משורר גרמני בולט).

ילדות בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה

בילדותה לאה התגוררה במחנות עקורים בגרמניה. כל השכנים והסביבה היו יהודים ודוברי יידיש שניצלו בשואה. הילדים דיברו גם יידיש ולא את השפה המדוברת בסביבה (השפה שדיברו מחוץ למחנה הייתה גרמנית). אחרי מלחמת עולם השנייה לא היו הרבה משחקים לילדים ובוודאי שלא היו אז טלוויזיות לילדים במחנה. הילדים שיחקו ברחובות קלאס בעזרת אבן גיר שציירו על הרצפה, או שדמיינו שהם קונים ומוכרים ירקות שהיו בבית. במחנה לא היו ספרים ביידיש, ולכן ההורים לא יכלו לקרוא לילדים ספרי לילדים. ההורים דיברו עם חבריהם בדרך כלל על השואה והילדים הקשיבו לסיפורים.

החיים בפרנקפורט

כאשר לאה היית בת 10 המשפחה עברה לעיר גדולה בשם  פרנקפורט. שם לאה למדה בבית ספר גרמני, בכיתה שלה היו רק שלוש בנות יהודיות. בפרנקפורט היה מתנ"ס יהודי לנוער, ואחריי צהריים לאה הלכה למתנ"ס עם החברות שלה. ללאה לא היה קשר חברתי עם הילדות הנוצריות בבית הספר (הילדות הנוצריות לא הזמינו את לאה לימי הולדת וגם לאה לא הזמינה אותן לימי הולדת שלה). במתנ"ס היהודי היו הרבה פעילויות חברתיות בין ילדים. כשלאה היית בת 16 לאה כתבה בעתון יהודי לנוער בפרנקפורט ופרסמה הרבה מאמרים. בין היתר היא ראיינה את נחום גולדמן (נחום גולדמן היה מנהיג יהודי וציוני וממייסדי הקונגרס היהודי העולמי) כאשר ביקר בפרנקפורט.

קריירה

אחרי הלימודים באוניברסיטה לאה התחילה לעבוד כמורה בבית ספר גרמני. היא לימדה נוער גרמני מקצועות שונים. במשך עבודתה של לאה, היא הבינה שהתלמידים הגרמנים הם מאוד צייתנים (עושים בדיוק את מה שאומרים להם), בנוסף, הם תמיד שאלו – איך? ואף פעם לא שאלו – למה? לדוגמה: המורה רצתה לשנות את סדר הישיבה בכיתה, אז התלמידים שאלו תמיד – "איך את רוצה שנסדר את סדר הישיבה בכיתה?". הם אף פעם לא שאלו –"למה את רוצה לשנות את סדר הישיבה בכיתה?"

במשך עבודתה של לאה, היא התענינה בספרים בנושא השואה והגיעה למסקנה שלעם הצייתן הזה אפשר לתת כל פקודה והם יעשו אותה בלי לחשוב פעמיים. לאה כתבה ספר על החוויות בבית הספר, שנקרא – "אין זו ארצי", ולאחר מכן לאה עזבה את גרמניה ועלתה לארץ ישראל.

העלייה לארץ

אחריי שלאה קיבלה אזרחות ישראלית היא ויתרה על האזרחות גרמנית. בארץ היא המשיכה לכתוב ספרים בשפה הגרמנית, הפונים לגויים. נושא הספרים היה יהדות. לדוגמה: "על שבת".

כיום

לאה מסרבת לצאת לפנסיה כיום למרות שגילה כבר שבעים וחמש שנים. בבתי ספר בגרמניה לומדים על כל הדתות ולאה מלמדת מורים גרמנים איך ללמד את התלמידים מה זו הדת היהדות. כל מורה שעובר קורס כזה אצל לאה מקבל תעודה, ובלוגו של התעודה כתוב – "כי מציון תצא תורה שדבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב' ג'). ובעבודה זו לאה קיבלה אות הוקרה מנשיא גרמניה (פרנק וולטר שטיינמר) בשנת 2019.

הזוית האישית

מיכאל: היה לי כיף עם סבתא, למדתי עליה הרבה דברים בתכנית הזו – שהיא הייתה סופרת ושהיא כתבה כתבות בעיתון.