מאגר סיפורי מורשת

שרה שגיא, סבתא שלי (ויינשטיין), היא אמא של אבא שלי.

סבתא מתגוררת יחד עם סבא אלי בלהבים. אנחנו נפגשות מספר פעמים בשבוע. סבתא מסיעה אותי לחוגים ובכל ערב שישי אנחנו נפגשים ואוכלים יחד.

סבתא שרה מספרת שהיא נולדה בירושלים, בהר הצופים, בתקופת המנדט הבריטי, בשנת 1941, 7 שנים לפני הקמת המדינה. אבא שלה היה קונדיטור ואמא שלה ניהלה בית קפה קטן. לסבתא שרה היה אח אחד שהיה גדול ממנה.

החיים היו פשוטים ולא היו להם דרישות מיוחדות. הם שיחקו במשחקי רחוב כמו מחבואים, קלאס, גולות, גוגואים ו-5 אבנים. בחופש הגדול היא הייתה נפגשת עם בנות הדודה שלה שהיו מתארחות רוב החופשה אצלה בבית בירושלים.

כמעט לא היו קונים להם בגדים בחנויות אלא הייתה מגיעה פעמיים בשנה תופרת אליהם הביתה והיא הייתה תופרת שמלות לאמא של סבתא שרה ולדודות שלה, ומהשאריות היו תופרים שמלות לה ולבנות הדודה שלה. פעם בשנה סבתא שרה הייתה נוסעת לדודות בתל אביב ובעמק חפר. הנסיעה מירושלים לתל אביב ארכה כ-4 שעות כי האוטובוסים היו ישנים והכבישים משובשים. סבתא שרה מאוד אהבה את הנסיעות האלו למרות שהן לא היו קלות.

במלחמת השחרור לא היו להם מקלטים תקינים ובזמן ההפצצות הם היו יושבים במרתף של בית סמוך וישנו על גבי ציפה שמילאו אותה בקש. סבתא שרה והילדים האחרים שיחקו בכל מיני משחקים מאולתרים. בזמן הזה ירושלים הייתה נצורה והיה מחסור במים ואוכל. בין ההפצצות ההורים של סבתא שרה היו הולכים לקבל פח אחד של מים (בערך 20 ליטר), לכל משפחה וגם היו אוספים עלי חוביזה להכנת קציצות. הבישול נעשה על גבי תנור מאולתר עם עצים שהיו מקוששים בשדה.

לאחר המלחמה הם המשיכו ללמוד בבית הספר היסודי ולאחר מכן בתיכון. סבתא שרה הייתה חברה בתנועת הצופים והתגייסה לנח"ל. הם היו חבורה מאוד מגובשת. בזמן השהות בקיבוץ הם עבדו בימים בעבודות חקלאות שונות ובערבים הבילוי העיקרי שלהם היה ריקודי עם.

סבתא לא נשארה בקיבוץ כי היא רצתה ללמוד באוניברסיטה. סבתא חזרה לירושלים לבית הוריה ונרשמה ללימודי ביולוגיה באוניברסיטה בירושלים. גם בת דודתה למדה באוניברסיטה בירושלים ובזמן הזה הן התקרבו והפכו לחברות טובות מאוד. בקיץ 1963 בסיום שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה, סבתא שרה הייתה אצל בת דודתה, ואז הן שמעו דפיקה בדלת והגיעה חבורה של סטודנטים. אחת מהן הייתה חברה של בת הדודה מהתיכון.

מאחר שלא היו טלפונים ובודאי שלא טלפונים ניידים לא היו מתאמים פגישות אלא פשוט דופקים בדלת. הסתבר שזו הייתה קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב שהגיעה לירושלים כדי ללמוד קורס להשלמת התואר שלהם בביולוגיה. קורס זה לא היה עדין קיים באוניברסיטת תל אביב. בפגישה הזו, ניגש אל סבתא שרה אחד מהסטודנטים והציע לה ללכת איתו לסרט. סבתא סירבה ואמרה לו שאינה מכירה אותו והיא לא הולכת לסרט עם אנשים זרים. הבחור היה עקשן ובירר את הכתובת שלה ולמחרת הגיע לבית הוריה. סבתא לא היתה בבית בזמן זה, ואמא שלה הציעה לו אוכל ושתייה והוא שמח ואכל הכל בתיאבון רב.

כשסבתא שרה חזרה הביתה הביתה, אמא שלה אמרה לה שחיפש אותה בחור, בחור טוב מאוד, הוא אוכל הכל. גם למחרת הבחור, ששמו היה אלי, חיפש אותה ושוב שמח להצעתה של אמא שלה לארוחת ערב. כשהוא הגיע סבתא הייתה בדרך החוצה. הוא עצר אותה והציע לה שיפגשו. הם נפגשו בפעם הראשונה לאחר יומיים, היה ט"ו באב, בדיוק ביום ההולדת ה- 22 של סבתא. מאז הם המשיכו להיפגש, התאהבו ולאחר שנה וחצי התחתנו בחתונה צנועה בבית הכנסת באוניבריסטה העברית.

נולדו להם 3 ילדים, נגה, נמרוד ונדב. הילדים גדלו והקימו משפחות. האהבה הגדולה של סבתא שרה וסבא אלי נשאה פרי שיצר אהבות נוספות לילדיהם ואחר כך אהבה רבה מאוד לנכדים. בתקווה שהשושלת תמשיך ויתפתחו עוד סיפורי אהבה רבים.

הזוית האישית

זיו:  היה מעניין לשמוע על הילדות של סבתא שהייתה שונה מאוד מהילדות שלי. סבתא שרה: חשוב שהנכדים ידעו שפעם החיים היו שונים ובכל זאת גם טובים.