מאגר סיפורי מורשת

קוראים לסבתא שלי חנה יעקובי, היא נולדה במרוקו בשנת  1958. בשנת 1962 עלתה סבתא לארץ. להורים של סבתא שלי היה קשר ענף מאוד עם המלך. אבא של סבתא (סבא רבא שלי) היא טבח גדול מאוד במרוקו והגיע לרמות של לבשל למלך מרוקו. אימא של סבתא שלי (סבתא רבתא, סבתא הגדולה) עבדה בתור תופרת.

המשפחה של סבתא שלי היו מאוד עשירים במרוקו וביום שהם עלו לארץ בשנת 1962, השלטונות לא הסכימו להעלות את כל הרכוש שלהם. לסבתא שלי היה במרוקו דובי ענק מאוד גדול. המשפחה הסתירה מעיני השלטונות את כל הרכוש ממרוקו בדובי הזה.

בגלל הגזענות שפעם מאוד הובלטה, השוטרים של האונייה ראו שסבתא הייתה יהודיה וראו שיש לה דובי גדול. הם פשוט החליטו להשליך לה את הדובי אל מעמקי הים. כיון שכל הכסף של המשפחה היה מוסתר בתוך הדובי, וכעת הלך לים – היה להם מאוד קשה בארץ עם תחילת הקליטה שלהם בארץ חדשה, היה קשה גם למצוא עבודה, בעקבות זה המצב הקשה יצר סכסוכים רבים. סבא רבא וסבתא רבתא היו זוג חזק אבל המצב החדש הזה היה יותר חזק מהם והחליטו להפרד ולהפר את הנישואים שלהם.

היום בשנת 2020 סבתא שלי חיה באושר, יש לה חמישה ילדים ותשעה נינים.

סבא שלי שעלה מכורדיסטן לארץ, חי בין השנים בשנת 1957 – 2016 . סבא שלי היה איש מאוד חזק ועבד בהובלות. הוא היה אדם מאמין מאוד (כמו סבתא שלי) ובכל בוקר קם ב-4 לפנות הבוקר לתפילת "השחרית". המוות שלו הגיע בפתאומיות: הוא היה בעבודה שלו ועלה על בנין. כשעלה על הבניין, נפל ישר על הראש ועלה לשמיים, זיכרונו לברכה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בגימנסיה העברית בירושלים, תש"ף (2020), בהנחיית המורה המוביל אלירן דיין.