מאגר סיפורי מורשת

ורדה פרבדה לבית חלואני נולדה במצרים בשנת 1947. בגיל שנה, עם קום המדינה, עלו הוריה עם שני ילדים לארץ והתגוררו במעברת עתלית. בארץ נולדו להם עוד שלושה ילדים.

ורדה חיה בתקופת הצנע, היא מספרת שבקושי היה אוכל בבית, ושהיא הכינה בובה מסמרטוטים, אחיה הכינו כדור מסמרטוטים ושיחקו כדורגל. כשהנעליים נעשו קטנות, אמה גזרה לה את הנעליים מקדימה. הייתה הקצבה של אוכל – הם היו מקבלים את מוצרי המזון הבסיסיים. היא מסבירה שלעומת השפע שנותנים לילדים היום, בעבר זה לא היה קיים. ורדה מספרת שלמרות הכל, אמה תמיד ידעה להרגיע אותה, והם תמיד ידעו להסתדר.

יש לה זיכרון מחג הפורים שאמה חיפשה אותה לעוזרת כושית וזאת התמונה היחידה שלה מילדותה. היא מתאכזבת שאין לה הרבה תמונות מהילדות – כי הרי לא הייתה להם מצלמה ולכן רוב החוויות מילדותה אינן מתועדות. (לצערנו ורדה לא הצליחה למצוא את התמונה המדוברת)

המשפחה עברה לגור בחולון, ורדה גרה בחולון מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא למדה בביס ״שנקר״ ביסודי, ולמדה בתיכון ״קוגל״. ורדה הייתה בתנועת הנוער הצופים בשבט "ארנון" בחולון.

ורדה מספרת לנו על החגים שנהגו לחגוג בביתה: "חגגנו בביתנו פסח, עם הברכות, הקריאה בהגדה והאוכל- אמי נהגה להכין במיוחד מלוחייה ומרק ירקות לכבוד החג." היא מספרת שבחג ט"ו בשבט, אמה נהגה לארוז בשקיות נייר חומות את כל הפירות היבשים, ולשים לה מתחת לכרית.

ורדה מקימה משפחה

ורדה שירתה בצבא במודיעין בפיקוד דרום, ושם הכירה את בעלה, לאחר מכן הם התחתנו.

נולדו לה שלושה בנים, ולאחר 15 שנים נולדה להם עוד ילדה אחת – אותה נוהגת ורדה לכנות נסיכה. ורדה מרגישה שבתה היא מעין מתנת יום הולדת, שכן היא נולדה יומיים לאחר יום ההולדת שלה.

ורדה מראה תמונה שלה ושל הבת שלה, ומספרת שכיום היא בת 36, רופאה, "היא למדה רפואה באיטליה וחזרה אחרי שבע שנים של לימודים", מספרת ורדה בגאוה ובאהבה על בתה.

ורדה עם הבת שלה

ורדה מתארת בגאווה את נכדיה ואת עיסוקיהם:  נכדות תצפיתניות, נכד קצין בכיפת ברזל, נכדתה עוזרת לחיילים פצועים – תומכת במשפחות, נכדתה הייתה נהגת ג’יפ, היא הייתה לוקחת את החיילים הקרביים לשטח, נכד שנבחן ללימודי רפואה, נכד שלומד שנה חמישית ברפואה, ונכד בגיל 17 מדריך בצופים. ״הרבה נחת״ היא אומרת.

יש לה קשר חם עם אחיה, עד היום: הם נפגשים יחד בשבתות, באירועים משפחתיים, בחתונות וכו׳, ונהנים מהמפגשים המשפחתיים הללו.

חייה של ורדה ותחביביה כיום

היא מספרת שהיא, בתה ובעלה גרו בדרום אמריקה שבע שנים מכיוון שבעלה מהנדס מטוסים, מחברתו הם רכשו מטוסים, ולכן הם נשלחו לשליחות שם.

״נהניתי מהטיולים- המקום מדהים!״ היא מספרת בהתלהבות. ורדה מתארת את האוכלוסייה: "יש שם שתי שכבות של אוכלוסיה – עניים מאוד, או עשירים מאוד, אין שם מעמד ביניים." היא הכי התפעלה מהאינדיאנים, היא מספרת שהם מגדלים הכל בעצמם, בשקט, באזור שלהם עם משפחותיהם, לכן הם אינם צריכים כלל כסף.

ורדה עבדה בעיריית חולון במחלקת החינוך, היא התעסקה ברישום של כיתות א׳. היא עבדה 12 שנים, לאחר מכן יצאה לשליחות, חזרה ארצה, ויצאה לפנסיה מוקדמת בגיל 56.

ורדה מספרת שהתחביב העיקרי שלה כיום הוא הספורט: "אין יום שאני לא מקדישה לו שלוש שעות לספורט". יום יום היא קמה ב 6:00 בבוקר, עושה פילאטיס, הליכות, מתיחות. היא מספרת שבעבר הייתה מתאמנת באירובי. ״אני לא מוותרת – כל בוקר, כל יום, מגיל 20. אני מכורה לזה: אם אני לא מקבלת את האדרנלין שלי בבוקר, אני לא מתפקדת.״ בנוסף, ורדה צמחונית 30 שנים: ״אימצתי לעצמי אורח חיים בריא״ היא אומרת.

הזוית האישית

ורדה פרבדה לומדת בכיתת ותיקים בתיכון "אילון" חולון. שם היא נפגשה עם רוני והללי מכיתה ח'. הם שמעו וכתבו את סיפורה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בהובלת תלמידי כיתה יא': נועה קוסטיקה, מור לשץ ואריאל צדקה.

רוני והללי: נהנינו מאוד מתהליך העבודה ומהשיח עם ורדה. התעניינו בסיפורה של ורדה, למדנו המון על אודות חיה, וצברנו ידע נוסף על התקופה בעבר.