מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא אביבה (חביבה) קרמר

אני וסבתא שלי בעלייה לתורה שלי
סבתא שלי בעלייה לתורה שלי
סבתא חביבה עלתה ממרוקו בעליית הנוער

קוראים לי חביבה עבדלחאק, זה היה שמי לפני הנישואים ואחרי שנישאתי שם משפחתי – קרמר. יש לי שני ילדים, חמישה נכדים וארבעה עשר נינים. נולדתי בתאריך 18.5.1933 במרוקו בעיר קזבלנקה ברחוב האנגלים 12. עליתי לישראל מקזבלנקה בשנת 1949.

לאימא שלי קראו אסתר ולאבא שלמה. אמי עלתה לארץ ואבי נפטר במרוקו. עליתי לבד לארץ בגיל 16. עליתי לישראל ללא בני משפחתי במסגרת עליית הנוער.

עליית הנוער

עליית הנוער במרוקו התחילה להתארגן בשנת 1949, השנה בה ביקר במרוקו משה קול, ראש ארגון עליית הנוער. כך נפתחה התוכנית לעליית בני נוער צעירים ללא בני משפחתם בקזבלנקה וקליטתם בארץ.

במסע הפלגתי פעמיים על שתי אוניות. ההפלגה הראשונה הייתה מקזבלנקה לצרפת ונמשכה שלושה ימים עד שהגענו לצרפת. בצרפת נשארנו במחנה נוער, שם הכשירו אותנו לעלות לארץ במשך חודש וחצי, מקום האימון היה בארמון בצרפת שנקרא שאטוורוק. אחר כך עלינו על אונייה שנייה שהפליגה מצרפת לישראל.

אחרי שהגעתי לארץ הועברתי, ישר מהנמל לקיבוץ. הייתי שנה וחצי בקיבוץ. הכרתי את בעלי בקיבוץ, היינו נפגשים  בחדר האוכל, גם בארוחות וגם במפגשים ובאספות המשק, מאז נפגשנו באופן קבוע בחדר האוכל במפגשים ובאסיפות עד שנישאנו ובהמשך עברנו לגור במושב שנקרא עובדים למשך עשר שנים.

אני וסבתא חביבה

תמונה 1

כשאלתי את סבתא שלי מהם תחביביה היום, היא סיפרה לי שהיא מאוד אוהבת לצייר במועדון, בה היא נמצאת. התחביב האהוב עליה במיוחד, הוא לארח אנשים בביתה, ולבשל עבורם ארוחה. היא סיפרה שהיא למדה לבשל בגיל 17 ומאז היא מבשלת כל הזמן.

הזוית האישית

הנכד אמיתי אולמן: סבתא, תודה שסבלת אותי חופר לך ונהנתי לדעת עלייך דברים חדשים.

מילון

שאטוורוק
ארמון בצרפת בו הכשירו יהודים לעלות לארץ

עליית הנוער
פריאר החליטה לפעול בכל זאת, ובסיועו של ד"ר זיגפריד להמן הצליחה להביא קבוצה ראשונה של 12 נערים לבן שמן ב-12 בספטמבר 1932. הייתה זו הקבוצה הראשונה של "עליית הנוער" בעקבות עליית היטלר לשלטון בגרמניה הוחל בסוכנות היהודית בפעילות מואצת להעלאת יהודים מגרמניה לישראל. אחד הנתיבים שנבחנו היה העלאת ילדים שאינם קשורים לפרנסתם במקום מושבם בגרמניה. הסוכנות היהודית בחנה שלוש אפשרויות לקליטת הילדים: פנימיות, משקים של קיבוצים וכפרי ילדים, כשההנחה הייתה שההורים ישלמו את דמי השהות של הילדים. האופציה הזמינה ביותר הייתה של המשקים[3]. עד יולי 1933 הביעו 36 משקים נכונות לקלוט כ-900 בני נוער, ודובר על קליטת עוד כ-100 ילדים בתל חי ובכפר ילדים. תקציב האחזקה של כל ילד לשנה הוערך ב-25 לא"י (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בימי שישי סבתא אומרת לי לטעום מכל האוכל שהיא מכינה“

הקשר הרב דורי