מאגר סיפורי מורשת

בת שבע השתתפה בתכנית הקשר הרב-דורי יחד עם נכדתה ליהיא, שמספרת את סיפורה:

בת שבע נקראת על שם סבתה, פעם היה מקובל לקרוא לילדים על שם סבא או סבתא מתוך כבוד לאנשים המבוגרים.

בת שבע נולדה בישראל, בירושלים, לפני מלחמת השחרור של מדינת ישראל. כשנולדה עדיין לא הייתה מדינה והמצב הכלכלי היה מאוד קשה. ההורים של סבתא עלו מסוריה לירושלים ואחרי שנה בה גרו בירושלים נולדה סבתי. היא גרה במקום קטן, בחדר אחד, כי היה עוני, לא הייתה עבודה והמדינה הייתה מחלקת אוכל לעניים.

המשפחה

לאמה של בת שבע קראו זריפה ולאביה קראו משה ושמות אחיה : יפה, רחל, נחום, חיה, דוד, יצחק, שרה ויוסף.

אביה למד תורה והוא גם הלבין כלי נחושת. לאחר מכן היה פועל – היה חופר כדי להעביר את הביוב. אמה הייתה עקרת בית.

אביה היה אדם מאוד דתי, היה קורא תורה כל הזמן, ואימה אהבה לסרוג כל הזמן והייתה טובה בזה. ההורים לבשו בגדים פשוטים כי היה כאמור עוני כבד וקשה.

אמא שלה הייתה קוטפת צמחים מהשדות, למשל חובזה, ומכינה אוכל פשוט כמו קובה וכל מיני ירקות מזברה, בורגול ועדשים, לפעמים בשבתות היה קצת עוף. היא קנתה במכולת או בשוק, למשל שוק מחנה יהודה, את המצרכים הכי פשוטים כמו: חיטה, בורגול, קמח ואולי בצל.

המשפחה גרה בשכונה יהודית, השכנים היו נפגשים בבית הכנסת או ברחובות על הספסלים.

יפה, האחות הבכורה נפטרה, כל שאר האחים בין החיים.

 זיכרונות משנות העשרים

בזמנו הבידור היה סרטים, רדיו, פטיפון, ריקודי עם, מופעי זמר (סבתי הייתה בחבורת בית רוטשילד) וגני שעשועים. הם שמעו שירים ישראלים: היו לילות של – אסתר עופרים והשירים האהובים עליה של נעמי שמר, ובמיוחד ירושלים של זהב. באותם זמנים הלהקות המפורסמות היו להקת פיקוד צפון, להקת הנחל ולהקת בצל ירוק.

הם גם רדו ריקודי עם באותה תקופה ברוטשילד בכרמל חיפה.

אהבה ומשפחה

הקשר בין בני זוג היה נרקם לרוב על ידי שידוך וגם במפגשים בלתי צפויים כמו חתונות או סתם במגרש, וכמובן צפויים כמו דייטים. כמובן שליד ההורים היה איסור מוחלט לקשרים אינטימיים, אך הם התאפשרו בסתר, לעולם לא בפומבי ולא היו חיזורים, הם בסך הכל נפגשו והתחתנו מהר.

המצב הכלכלי בארץ לא היה טוב כל כך לכן כל ילד דאג לעצמו, ההורים לא היו מעורבים בשום דבר שהיה קשור לילדים מפני שהיו עסוקים בעבודה, הם לא קיימו כל מיני אירועים חוץ מחגי ישראל. המשמעת הייתה נוקשה והקשר בין הילדים להורים לא היה.

סבתי וסבי הכירו במקרה בבית הוריה ולהם היום 7 ילדים ו-11 נכדים, חלקם משרתים בצבא, חלקם לומדים בבתי ספר שונים וחלקם באוניברסיטה, והם גרים בקיבוץ דפנה, קריית אתא, רמת ישי, מודיעין וכפר אורנים.

עליה תקומה והתיישבות

סבתי נולדה בארץ אך סבי נולד בטורקיה, הוא עלה ארצה בשנת 1960 מסוריה משתי סיבות: ראשית, היו פרעות בסוריה והמצב הכלכלי היה קשה, אך שנית, הוא בעיקר רצה להיות בארץ ישראל. בסוריה לא היה אישור לצאת מהגבול ולסבי זכור שתפסו אותו כשניסה לברוח ועינו אותו קשות. בסופו של דבר הוא עלה על רכבת כדי להגיע לגבול ומשם הסוכנות היהודית לקחה אותו ואת השאר במטוס לארץ. כשעלה הגיע לבית אחיו, שם היה תקופה קצרה, ואחר כך עבר לקיבוץ גניגר. הוא למד את השפה באולפן בקיבוץ וחוץ מזה הרגיש בודד כעולה חדש. למרות זאת, לאט לאט, התאקלם והתרגל לארץ , למד, עבד וכו'.

צמיד זהב

אמא של סבתי העבירה לה צמיד זהב יקר ערך, שקנתה בירושלים. לצמיד יש משמעות משפחתית חזקה. הוא נראה עם קימורים עתיקים ועיגול מורכב מעלי זית מחוברים. אמה של סבתי קיבלה אותו בשנת 1967.

הזוית האישית

ליהיא: חוויתי בתכנית הייתה מעצימה ומגבשת ביני לבן סבתי ורציתי להגיד שתמשיכו לחיות את החיים שלכם ואל תיקחו את הדברים כמובן מאליו.

סבתא: החוויה בתכנית הייתה מרשימה וכיפית לראות את בית הספר פועל ורוצה לדעת על עברנו. רציתי להגיד שתהנו מהרגעים הטובים בחייכם.