מאגר סיפורי מורשת

שמי גרציה פרציני, ואני משתתפת כוותיקה מאמצת בפרויקט הקשר הרב-דורי עם ארי ווגל, שנינו מקיבוץ חולתה. נולדתי וגדלתי בשוויץ, במשפחה עם חמישה ילדים.

למדתי בבית ספר יסודי באזור של שוויץ, שמדברים בו איטלקית. בשוויץ מדברים ארבע שפות באזורים שונים.

אבא שלי למד כלכלה, ועבד כרואה חשבון, אמא שלי הייתה מורה בבית הספר היסודי. מאד אהבתי התעמלות ולכן הייתי תמיד בחוגי התעמלות. גם מאוד אהבתי לקרוא. היה לי חלום להיות שחקנית קולנוע. השתתפתי בכל ההצגות של בית הספר.

יש לי שי אחים יותר גדולים שאיתם שיחקתי כדורגל ושתי אחיות תאומות. לאחים שלי קוראים אנג'לו (Angelo) לשני דריו (Dario) לאחיות שלי אריקה (Erica) וניקו (Nico). לאבא שלי קרו אברהם ולאימא שלי פיארה. בקיץ בילינו בהרים, טיילנו ושיחקנו בלי סוף. זכור לי שכנערה נסעתי למפגש בין-לאומי של הצופים לאתונה ביוון, ומאוד אהבתי את הפעילות בצופים.

עליתי לארץ בשנת 1972, כשהייתי בת עשרים ושתיים , רציתי לראות איך החיים בקיבוץ. עבדתי בקטיף תפוחים. כמעט כל בוקר קמנו בארבע לפנות בוקר ויצאנו בטרקטורים למטע, סיימנו לעבוד בשתיים עשרה בצהרים מייד בתום העבודה הלכנו לבריכה .

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. ישנו בחולתה במקלטים. אני הייתי עם קבוצת ילדים של הגן במקלט. עבדתי במטבח בהכנת האוכל ששלחו למקלטים. זאת הייתה תקופה קשה. נוסף על כך הייתי גם נהגת. באותה תקופה לא היה לכל חבר בקיבוץ מכונית, אך היו נהגים שהסיעו את החברים למקומות שונים. ביום הפסקת האש ,נסעתי לרמת הגולן לקיבוץ מרום הגולן, עם סבתא שרצתה לבקר את הנכדים. בהמשך חיי, עבדתי עם ילדים עם צרכים מיוחדים, למדתי בקורסים של חינוך מיוחד ומאוד נהניתי מהעבודה.

לא הקמתי משפחה,, המשפחה שלי הם האחיות והאחים שלי בשוויץ, בה אני נוהגת לבקר כמה פעמים בשנה. יש לי הרבה חברים קרובים שהם תחליף למשפחה.

במהלך חיי עבדתי בהרבה עבודות: במטעים, ברפת, והרבה בבתי ילדים ובבית הספר, בספריה ועזרתי לילדים מתקשים. כעת אני עובדת בארכיון של חולתה.

הזווית האישית

ארי: היה לי מעניין לשמוע את הסיפור של גרציה. למרות שהיא לא סבתי שמחתי מאד שהיא הוותיקה, שאימצה אותי ב"קשר הרב-דורי".

גרציה: שמחתי להתלוות לארי ולהיות לו לוותיקה "מאמצת" ולשתף אותו בסיפור חיי. המפגשים בכיתה היו מעניינים.