מאגר סיפורי מורשת

שמי גליה פישמן, נולדתי להוריי, ולנטינה וסמיון, בשנת 1945 בעיר סנקט פטרבורג שברוסיה (אז ברית המועצות) וגדלתי בעיר וליקיה לוקי (Velikiye Luki).

נולדתי בנס, אמי שרדה רעב קשה במצור שגרמניה הנאצית הטילה על סנקט פטרבורג שארך 872 יום, כמעט שלוש שנים. היא ניסתה להיכנס הרבה פעמים להריון ולא הצליחה, עד שלבסוף הצליחה ואני נולדתי, בת יחידה.

לימודים ומשפחה

למדתי באוניברסיטה הפוליטכנית של סנקט פטרבורג, למדתי שם אלקטרוניקה ותכנות. שם פגשתי את בעלי מישה, בלימודים. כמוני גם הוא למד אלקטרוניקה ותכנות.

התחתנו והולדנו ביחד שלוש בנות: טניה, אוקסנה (אימא של מאיה, הנכדה המתעדת) ואנסטסיה.

עלייה לארץ

עלינו לארץ כולנו בשנת 1991, כאשר הייתי בת 36.

עלינו בעקבות האנטישמיות שהייתה בברית המועצות, הציקו רבות לילדותיי בגלל היותן יהודיות, רצינו שיהיה להן טוב, ובאותה תקופה לא רק הן חוו גזענות, אלא גם אנחנו.

עלינו לישראל בשביל לחיות חיים טובים יותר כיהודים, ולא להתמודד עם גזענות ואנטישמיות.

כאשר עלינו גרנו בחיפה, נאבקנו על הפרנסה שלנו. עבדנו קשה מאוד בתכנות כדי להשיג כסף לאוכל ובגדים. לא דיברנו עברית כאשר עלינו ארצה וזה מאוד הקשה עלינו בעבודה, היה לנו כמעט בלתי אפשרי לתקשר עם אנשים, אך לאט לאט התחלנו לדבר את השפה ולהרוויח יותר כסף. כמובן שתמיד הערכנו את קיום היכולת להתפרנס, למרות שהתקשינו בהתחלה בארץ, כי אי אפשר היה לקחת שום דבר כמובן מאליו באותו זמן.

למדתי תכנות שנים רבות ואף הוצאתי שני תארים, בבלארוס הייתי מתכנת מאוד מוערכת וכשהגעתי לארץ היה לי מאוד קשה למצוא עבודה כי לא ידעתי את השפה, אך בסוף מצאתי.

לאוקסנה, אנסטסיה וטניה היה יותר קל בבית הספר פה מאשר ברוסיה. כאן הן לא ספגו הצקות על היותן יהודיות וקיבלו אותן, הן למדו את השפה די מהר והכירו חברים חדשים.

יציאה לפנסיה

כיום, אחרי שיצאתי לפנסיה אני מציירת וסורגת. אני גאה להגיד שגידלתי משפחה גם בזמנים קשים, וגאה להגיד שהבנות שלי מגדלות היום את הילדים שלהן. אימא שלי הייתה נוהגת להגיד לי ש: ״זמנים קשים עוברים, ואחריהם באים טובים יותר, אבל אף פעם אין לקחת את הטוב כמובן מאליו״.

המשפט הזה תמיד עזר לי להיזכר באימא שלי ולהמשיך לעמוד על הרגליים כשקשה.

הזוית האישית

סבתא גליה: מאוד נהניתי לעשות את תכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי מאיה. כיף לדעת שמישהו מתעניין בסיפור חיי.

מאיה הנכדה המתעדת: היה מעניין לתעד את סיפורה של סבתא. גיליתי הרבה דברים שלא ידעתי קודם לכן על סבתי ועל חייה לפני שנולדתי.