מאגר סיפורי מורשת

שמי אבישג אגמי, השנה אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי בהנחייתה של החונכת שלי, ענבר, תיעדנו את סיפורה של אסתי אלבז. הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית גליל תחתון.

אסתי אלבז מספרת על ילדותה

שמי אסתי אלבז, נולדתי בטבריה בבית החולים הסקוטי וגדלתי במושב הזורעים. הוריי עלו ממרוקו והביאו לעולם 11 בנים ובנות.

אהבתי ללכת לבית הספר, אך אני זוכרת שהיה לי קושי בלימודים. הייתי צריכה להכין שיעורי בית לבד. הוריי לא שלטו בשפה העברית ודיברו בעיקר במרוקאית. אחיי ואחיותיי עזרו לי, ויחד עזרו אחד לשני.

הייתי ילדה חברותית, אהבתי לשחק עם החברים ביישוב מסיום יום הלימודים. המשחקים ששיחקנו היו: 5 אבנים, 7 בום, עמודו, חיי שרה. אחר הצהריים הייתי הולכת לתנועת הנוער בני עקיבא, ובמסגרת זו הייתי יוצאת לפעילויות וטיולים. בנוסף, הייתי הולכת לחוגים שהתקיימו בכדורי  רקמה, סריגה וריקודי עם. בימי שבת הייתי הולכת יחד עם ילדי היישוב לפרדס של היישוב.

אני זוכרת שגדלתי בבית חם ואוהב, תמיד היה אוכל בשפע, והדאגה מצד הוריי כלפינו הייתה אינסופית. אני זוכרת את אמי, כאשת חיל שעשתה המון בכוחות עצמה. לדוגמה, מדי שנה בחג הפסח הייתה צובעת את הבית, ומקפידה להכין יין ביתי בידיה.

השכלה

עבדתי כמורה במשך 36 שנים, ומאוד אהבתי את עבודתי ואת המסגרת שבה עבדתי. בחמש השנים הראשונות עבדתי בעפולה עם נוער בסיכון, וזה היה המפגש הראשון שלי בתחום ההוראה. הם היו ילדים טובים שהיה להם קשה והיו צריכים עזרה, אהבתי לעבודה איתם מכיוון שהרגשתי שהעבודה איתם משמעותית.

לאחר תקופה זו, עברתי ללמד ולחנך בבית ספר בטבריה עד הפרישה לפנסיה לפני שלוש שנים. במרוצת השנים הייתי מורה ומחנכת בכיתות ז׳-ח׳, מנהלת שכבה, מרכזת מקצוע, חברת צוות ניהול. בחרתי לעסוק בחינוך מכיוון שתמיד אהבתי ילדים, עוד מגיל צעיר עבדתי בקייטנות והעברתי חוגים במושב בו גדלתי.

הקמת משפחה

התחתנתי בגיל 27. בשנים הראשונות לנישואים עבדתי בטבריה, וגרנו בטבריה. שם נולדו לי ארבעה ילדים: שלומי, ניסים, רן ומור. שלומי בן 37, נשוי ואב לארבעה בנות ומתגורר בשומרון. ניסים בן 35, נשוי ואב לארבעה ילדים ומתגורר בעוטף עזה, רן בן 32 ומתגורר איתי, ומור בן 28 נשוי וגר בחריש. כאשר מור היה בן חמש עברנו להתגורר בגבעת אבני.

החיים בפנסיה

אני נהנית מהחיים בפנסיה. אני אוהבת שיש לי את האפשרות לקום מאוחר, ובאופן כללי שהיום יום מנוהל לפי הרצונות שלי, ועושה מה שמתחשק לי בכל יום ויום. בשעות הפנאי אני הולכת לחוג קרמיקה, חוג סריגה, ריקודי עם ושיעורי תורה. בנוסף אני מאוד אוהבת לאפות.

מיצירותיה של אסתי

טיפ לחיים עבורנו

1. ללמוד! זה הזמן, לא להגיד יותר מאוחר. אם קשה בלימודים לשתף בקושי, את ההורים, המחנכת והיועצת, לא להתבייש.

2. לא להתבייש לחלום – שיהיו תוכניות לעתיד, ברגע שחולמים על משהו מגיעים לזה! אם חולמים על משהו מרצון ומתכוונים לזה מגיעים לזה!

3. להיות חברה טובה, להכיל את האנשים השונים סביבך. אם מרגישים שמישהו עושה חרם, לגשת לגורמים הרלוונטיים ולספר.

הזוית האישית

ענבר החונכת: המפגש עם אסתי אלבז גרם לאבישג להיפתח ולהתגבר על חששות אישיים וביישנות. שמחתי לראות את אבישג נפתחת ומפתחת שיחה עם אסתי, ומשתפת אותה על חייה ועל לימודיה בבית הספר.

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית גליל תחתון.