הנס הגדול שהביאנו עד הלום
סבתא אניד מורין כץ, נולדה בשנת 1948 לבית משפחת סימון בעיר קייפטאון שבדרום אפריקה.
אמא שלי נולדה בשנת 1915 בבראונסצ'וויג, גרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה ואבא שלה מת (נרצח במלחמה) לפני שהיא נולדה ולכן סבתא שלי טיפלה בה לבד, היא גדלה כיתומה מאב.
היא הייתה גרה עם סבתא שלי (אמא שלה) בחדר אחד בבית של מישהו אחר להרבה שנים. היא הלכה לבי״ס וגם למדה עברית ופסנתר. למורה שלה לעברית קראו הר בכאראח, ולמורה שלה לפסנתר קראו פרוליין וויצ'מן. כשהיא סיימה בי״ס היא הלכה ללמוד תפירה.
היא עזבה את גרמניה לבד לדרום אפריקה 4 שנים לפני מלחמת העולם השניה, בשנת 1935 באנייה בשם "Canarvon Castle" עם מזוודה קטנה והלאוטה שלה שאותה יש לנו עד היום. אמא שלה נשארה בגרמניה כדי שבתה, תוכל להתחיל חיים חדשים. מצאנו לא מזמן כמה מסמכים מהאנייה – רשימות נוסעים. בזמן בנסיעה היא ניגנה ושרה בשביל הנוסעים האחרים
כשהיא הגיעה לקייפטאון שבדרום אפריקה היא מצאה עבודה כתופרת, ושם היא עבדה מאוד קשה כדי להרוויח כסף לכרטיס לאונייה גם לאמא שלה כדי שתוכל גם היא להגיע לדרום אפריקה.
בסופו של דבר קרוב משפחה בשם מקס סוננברג שגם הוא גר בדרום אפריקה שילם עבור הכרטיס של אמא שלה.
כמה שנים אחר כך היא פגשה את אבא שלי, שגם בא מגרמניה והם התחתנו ב-1939, ואמי ילדה את אחותי, הייזל שלצערי נפטרה מהמחלה ולאחר מכן הביאו לעולם אותי בשנת 1948, וכך קרה שגדלתי בדרום אפריקה ובשנת 1969 נישאתי לרוברט בעלי שיחיה ושם ילדתי את בתי אינגריד מולר ולאחר מכן היגרנו לנורבגיה בשנת 1977 והבאנו לעולם את לאון וכיום כולנו גרים מאוד קרוב במודיעין, והשנה שנת 2018 חגגנו עם המדינה 70 שנה.
הזוית האישית
סבתא אניד משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתה נילי.
מילון
לָאוּטָהכלי פריטה עתיק, הדומה בצורתו לעוד ומנגנים עליו בפריטה עם האצבעות
קהילת יהודי קייפטאון
יהודי קייפטאון תרמו רבות לפיתוח חיי התרבות וחיי הציבור בעיר; בזכותם הוקמו גלריות וספריות לאמנות מקומית, ולא פחות מחמישה יהודים כיהנו כראש העיר קייפטאון מתחילת המאה ה-20 עד 1963. מסוף המאה ה-19 היתה קייפטאון מוקד לפעולה ציונית בדרום-אפריקה; עם פעיליה הבולטים נמנו יעקב גיטלין ואלכסנדר מוריס, שהיה מראשי ועד שליחי הקהילות בדרום-אפריקה. מאגרי מידע בית התפוצות