מאגר סיפורי מורשת

סיפור תולדות חיי מוקדש לנכדי הבכור והאהוב יאיר כהן, שכשמו כן הוא: "מאיר לי את הלב".

שמי איריס חסידים שוקרון. אני כותבת כאן, יחד עם נכדי הבכור האהוב עליי כל כך, יאיר כהן, מבי"ס "נווה נאמן'" בהוד השרון. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

אני בת 55. יש לי ארבעה נכדים, שלושה נכדים בנים ועוד נכדה, כולם מתגוררים בהוד השרון.

נולדתי בעיר באר שבע בתאריך 26.1.1968. יש לי שני אחים ושתי אחיות. לאמי קוראים ליזה ולאבי קוראים אברהם. הורי ילידי פרס.

אבי עלה לארץ במטוס בשנת 1951, כשהיה בן שמונה. בשנת 1961 התגייס לצבא ושירת בכל המלחמות עד שנת 1988. אבא שלי הוא אדם שמח עם הרבה חוש הומור ומעניין, למרות זאת החיים בבית עם אבא שתפקידו הוא צבאי היו רוויי מתחים.

בזמנו לא היו פלאפונים, אי אפשר היה לצלצל לפלאפון בכל שעה ולדבר בספונטניות כמו היום. כדי לשמור על קשר ולהעביר הודעות היינו כותבים מכתבים לקרובים ואהובים. לדבר בטלפון היה מסובך, כי לא היה כזה בכל בית, לכן לרוב אבי נהג לשלוח לנו מכתבים (שולחים את המכתבים בדואר, הדואר היה מעביר מכתבים שבהם היו כותבים כל מה שרצינו להגיד למישהו שנמצא ממש רחוק ואי אפשר לדבר איתו בטלפון כי היו כאלה שהיו בצבא בכל מיני מקומות בלי טלפונים או מחוץ לארץ …).

אבי נשאר כמפקד בצה"ל עד שפרש בגיל 45.

אימא שלי נולדה בשנת 1946 ועלתה לארץ בשנת 1965 ממחנה העולים אמי ומשפחתה עברו לגור בבית שמש שם הלכה ללמוד באולפן. המורה באולפן הייתה האחות הגדולה של אבא שלי, אברהם, הן יצרו קשר מאוד חברי וכך הורי הכירו.

הורי התחתנו בשנת 1965 ועברו לגור בבאר שבע, כי בזמנו אבא שלי שרת בסיני. בשנת 1966 נולדה אחותי הגדולה ובשנת 1968 אני נולדתי.

כילדה, כל יום בשעה ארבע היינו יורדים מהבית ומשחקים למטה במשחקי כדור עם כל הילדים של הבניין. היינו משחקים מחניים תופסת מחבואים, אחת שתיים שלוש דג מלוח. היה לנו גן שעשועים ליד הבית, נהגנו לשחק  בגן השעשועים עד השעה חמש וחצי. בזמנו בטלוויזיה היה רק ערוץ אחד, בחמש וחצי  עד שש וחצי נהגנו לצפות בתוכניות לילדים.

כילדה היו סביבי הרבה עולים חדשים, שכנים וחברים בבית הספר. העולים למדו היו בכיתה מיוחדת, מופרדת משלנו היו להם שיעורים מיוחדים על מנת שיצליחו להשתלב ולרכוש את השפה העברית.

ובשנת 1970 חגגו לי בת מצווה עם חברותי בביתי. חברותי שרו ורקדו לכבודי, בעיקר דיסקו ורקדנו ריקודי עם. חגיגת בת המצווה זה אחד הזיכרונות הטובים שיש לי מתקופת ילדותי.

עם השנים אבא שלי עבר תפקידים ואנחנו עברנו דירות: פעם אחת גרנו בדירה חמישה חדרים בחולון בשכונת נאות יהודית ברחוב מעלות, הדירה הייתה יפה, מרווחת, היה לנו חימום מתחת לבלטות על ידי צינורות נפט מתחת לבלטות של הבית ובחורף לא היינו מדליקים תנור, פשוט הינו מדליקים את ההסקה המרכזית הזאת והיה לנו חם בבית כמו קיץ.

מאחורי הבית שלנו היה גן של קקטוסים גן ענק של קקטוסים, איזה שהוא מדען בוטני קיבל תרומה לבנות את הגן הזה ועד היום הגן הזה נמצא שם. הבית היה מאוד יפה ומאוד חם זה היה בניין גבוה של שבע קומות עם מעלית.

את לימודי בבית ספר יסודי התחלתי בבאר שבע, חטיבה ותיכון המשכתי בחולון שם הכרתי את סבא שלך יעקב. סבא יעקב היה גר בדרך לבית ספר התיכון בו למדתי, הוא נהג לחכות לי בכל בוקר בדרכי לשיעור הראשון. לאחר שהתחתנו הקמנו את ביתנו ביבנה 1985. בשנת 1986 נולדה אימא שלך, בתי הבכורה בר. בשנת 1992 נולדה בתי הדר ובשנת 1999 נולדה בתי מור.

יצאתי ללימודים ורכשתי מקצוע, הקמתי עסק וגידלנו את הבנות באהבה רבה. הקשרים המשפחתיים שלנו עם הסבים והסבתות ועם הדודים היו מאוד חמים ומהנים היות ואני בת למשפחה דתית תמיד הקפדנו על חגים ומנהגים, אהבה, רעות, חינוך ועזרה הדדית.

החלום שלי

אני רוצה לפתח שיטה שבה נוכל לנצל את הזמן כפול ממה שאפשר כעת. כלומר להרחיב את השניות ואת הדקות וכך להספיק לממש את כל יכולותיי ועוד בבריאות איתנה ב"ה .

הזוית האישית

סבתא איריס: בנימת אישית ולסיכום היה לי נעים לעבוד עם הנכד שלי ולספר לו את סיפור חיי. המפגשים בבית הספר וכן הפגישות הנוספות היו נעימים ומועילים ומהנים. אני אשמח מאוד לשתף פעולה ולעבוד יחד העתיד.