מאגר סיפורי מורשת

שמי איילה עזריה, נולדתי בעיר ג'לפה שבאלג'יר ב 11.9.1951.

בגיל שש עלינו ארצה, אני הורי וחמשת האחים שלי.

בשנת 1957 אלג'יר סבלה מפוגרומים ורוב האנשים שניסו לעלות לארץ ישראל, נרצחו בדרך, בעזרת הסוכנות היהודית הוברחו היהודים מאלג'יר לצרפת, גם משפחתנו הצליחה לברוח,  ומשם הצלחנו להגיע לישראל.

העלייה לארץ ישראל הייתה מאוד קשה ומסובכת, כשהגענו לארץ אחרי שבועיים בצרפת, כל העולים התפזרו בארץ ישראל ואנחנו (אני ומשפחתי) הגענו לעיר טבריה.

בגיל אחת עשרה שלחו אותי ואת אחותי הגדולה מדלן, שהיתה בת שתיים עשרה, לפנימייה דתית של בנות בפתח תקווה. הייתה לנו משפחת אומנה במושב נחלים. אצלם גרנו, גדלנו, אכלנו, שתינו והתפתחנו עד גיל שש עשרה. בגיל שש עשרה חזרתי לבית הוריי לעזור לסעוד את אבי אברהם שחלה.

בשנת 1970 התגייסתי לצה"ל ושירתי בחיל מודיעין בתפקיד תצפיתנית. אהבתי מאוד את השירות הצבאי שלי, הוא היה מאוד משמעותי עבורי. לאחר שנה ושמונה חודשים השתחררתי ומיד לאחר השירות הצבאי שלי ב – 8.12.1971 התחתנתי עם בעלי ירמיהו עזריה ז"ל.

הכרתי אותו בגיל שש עשרה, ולאחר ארבע שנים, התחתנו כאשר הייתי בת 20 וירמי בכינויו כבר היה בן שלושים, שבוע לאחר החתונה ירמי היה צריך לטוס לעבוד באוגנדה שבאפריקה, טסנו ביחד וחשבנו לעצמנו ששם נבנה את ביתנו, ונשאר שם לכל חיינו.

לאחר חצי שנה כשהייתי כבר בהריון מתקדם והבנתי שאינני רוצה ללדת במדינת עולם שלישית,  חזרנו לארץ על מנת ללדת את בני הבכור יוסי/יוסף (כאשר אני בת  עשרים ואחת).

כשחזרנו ארצה חזרנו ישירות אל טבריה, ובמהלך השנים נולדו לנו עוד ארבע בנות שגידלנו אותן בחום ובאהבה בטבריה.

היום אני בת שבעים ושתיים ושמונה חודשים. אני אלמנה מזה שתיים עשרה שנה, אמא לחמישה ילדים – יוסף, מאיה, עליזה, לירז ומוריה, סבתא ל חמישה עשר נכדים.

אני אוהבת לרקוד ריקודי עם, ופעם בשבוע אני נוסעת להרקדה בקיבוץ ונהנית מאוד. אני אוהבת ליצור כלים מקרמיקה. אני אוהבת לטייל בארץ ובעולם, לטוס למדינות חדשות, ולהכיר תרבויות וללמוד דברים חדשים על המדינות השונות.

בימי שלישי בבוקר אני נוסעת עם קבוצה של מתנדבים למוצבים צבאיים ולבסיסים שקרובים לאזור מגורי, ואנחנו מבשלים ארוחות צהריים לחיילים ולמפקדים אוכל ביתי, אוכל של סבתות שכולם אוהבים.

המסר שלי לדור הצעיר של היום הוא:

"תהיו סבלנים, תעזרו אחד לשני, תתנדבו בכל מה שאתם יכולים ככה המדינה שלנו תהיה טובה יותר לכולנו"

הזווית האישית

סבתא איילה: היתה לי חוויה נהדרת בעקבות המפגש בין הדור הצעיר לדור הוותיק, בשבילי זאת הזדמנות ללמוד אחד על השני.