מאגר סיפורי מורשת

סבתא ילנה מספרת על ילדותה ברוסיה

שמי ילנה, נולדתי בשנת 1950 ברוסיה, ולאחר חודשים ספורים עברתי עם אימא שלי לגור באוקראינה אצל סבתא. אוקראינה היתה חלק מ-15 הרפובליקות של ברית המועצות.

בילדותי במקביל ללימודים בבית הספר ניגנתי בכמה כלי נגינה: למדתי לנגן בפסנתר בבית הספר למוזיקה, ובבית סבי לימד אותי לנגן גם בכינור. בנוסף, אהבתי גם להתעמל והייתי מתעמלת קרקע ואף השתתפתי בתחרויות – שם זכיתי לרוב במקומות הראשון והשני.

לאחר שסיימתי את הלימודים, המשכתי ללמוד באוניברסיטה, שם היכרתי את בעלי, אבי ילדי – מיכאל.

אני ובעלי מיכאל בשנת 1968

לאחר שהתחתנו וסיימנו את הלימודים באוניברסיטה מיכאל גויס לצבא הרוסי כקצין ושירת כשנתיים בצפון רוסיה. כאשת קצין הותר לי לגור עם בתנו הקטנה במחנה הצבאי. כעבור שנתיים מיכאל סיים את שירותו הצבאי ואנו חזרנו לאוקראינה. שנינו עבדנו באוניברסיטה, אני במרכז המחשבים כמהנדסת מחשבים ומיכאל כמהנדס חשמל, למרות שהיינו משכילים ועבדנו באוניברסיטה המשכורות לא היו גבוהות. באותו תקופה ברית המועצות פיגרה אחרי מדינות העולם המפותחות והדבר ניכר בהיעדר סחורה ואיכותה הנמוכה של הסחורה שכן היתה בנמצא. לאור המצב החלטנו לחפש עבודה שבה השכר גבוה יותר ומצאנו עבודה בצפון הרחוק של רוסיה בעיר ששמה וורקוטה – שם נולד יורי, אביו של ארז.

וורקוטה – צפון רוסיה

העבודה היתה במכרה פחם. שמונה שנים התגוררנו במקום ועבדנו במכרה הפחם. זכורה לי היטב העובדה שבאיזור זה השמש לא היתה נעלמת באופק בין החודשים מאי ליולי – ימים אלו נקראים ברוסית "היום הקוטבי". מדובר באיזור קר מאוד שבו שחורף נמשך כשמונה חודשים!! הכפור היה מגיע למינוס 36 מעלות ואף נמוך מכך. כאשר הטמפרטורה היתה מתחת ל-30 לא היו מתקיימים לימודים והילדים היו מחכים לימים כאלו.

אני זוכרת את דצמבר 78 שבו הטמפרטורה הגיע למינוס 52 מעלות ואז גם למדנו מה היא סופת שלגים. באחת מסופות השלגים כמעט ואיבדתי את בתי – יולה שהיתה אז בת תשע בלבד. באותו יום חזרה יולה משיעור בבית הספר למוזיקה, תוך כדי שהיא צעדה הביתה מזג האויר החל להשתנות ותוך דקות ספורות בלבד החלה סופת שלגים חזקה עם רוחות חזקות והשלג כבד.

אחיה של יולה – יורי, אבא של ארז היה באותם ימים בן חודשיים בלבד, והיה איתי בבית – ישן. כאשר ראיתי שהסופה מתחזקת החלטתי בלית ברירה לצאת לחפש את בתי. לא הצלחתי להתקדם מעבר ל-50 מטר כאשר הבחנתי במשהו גדול שעף וחלף על פני, והיה נדמה לי שאני שומעת את קולה של בתי. התקדמתי לכיוון ולשמחתי מצאתי את בתי, והתברר לי שמשב רוח חזק במיוחד קרע אותה מידיהם של שני כורים שניסו לסייע לה להגיע הביתה. הסיפור הזה הסתיים לשמחתי על הצד הטוב.

אביו של ארז, יורי נולד גם הוא במזג אויר חורפי במיוחד האופייני לאותו איזור בו גרנו וכדי להגיע לבית החולים לצורך הלידה לקחו אותי ברכב שטח שנראה כמו טנק בלי הנשק והצריח מאחר ואמבולנס לא היה יכול לסוע בדרכים אז.

סופת שלגים

במקום זה זכיתי גם לראות את הזוהר הצפוני מספר פעמים

בשנת 1985 כאשר חזרנו לאוקראינה, גברה השחיתות בממשלה ומרוץ החימוש המתמשך שהרס את התקציב של ברית המועצות החמירו עד מאוד את החיים של האזרחים במדינה. עד כדי כך שהרגשנו לא בטוחים – מעשי השוד התרבו והיה ממש מפחיד לצאת מהבית בערבים. החזקנו בחצר כלבת שמירה שאפילו הצליחה להבריח במקרה אחד גנבים שניסו להכנס אלינו. המצב כפי שהוא היה הוביל אותנו להחליט לבצע שינוי ולעזוב את ברית המועצות למקום שבו יהיה לנו, לילדינו ולנכדינו ושאר צאצאינו בית בטוח לחיות בו.

בסוף מאי 1991 עלינו לארץ ישראל, בהמשך שמענו וראינו דרך התקשורת על הפיכה שהתרחשה בברית המועצות באוגוסט 1991, מעט לאחר שברחנו משם, הפיכה שהביאה לסופה של ברית המועצות.

מאז חלפו 31 שנה, ומעולם לא הצטערנו על ההחלטה שלוותה אז בחששות לעתיד.

סיפור העליה של סבתא ילנה

הזוית האישית

סבתא ילנה: שמחתי מאוד להיזכר בחיי הקודמים עם נכדי האהוב שלי,זה היה מאוד מרגש . ראיתי בעיניו עניין אמיתי.אני מאחל לו חיים ארוכים ומעניינים.

ארז: נהניתי לשמוע את הסיפור וללמוד על העבר של סבתא. הופתעתי במיוחד מהסיפור על סופת השלגים שבה דודתי – יולה כמעט ואבדה. אני מאחל לסבתא שתחייה עד 120 , שנהנה יחד , שתמשיך להכין לי אוכל טעים שאני אוהב, ונמשיך להיפגש הרבה.