מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה רדיאן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי בן.

בילדותי גדלתי בעיירת הפיתוח הקטנה דימונה, הממוקמת בהר הנגב, בדרום הארץ. על דימונה נכתב השיר המפורסם – סימונה מדימונה:

היישוב הקטן דאז היה מורכב ברובו מעולים חדשים שהגיעו מכל כנפות תבל. סביב העיירה גרו שבטים של בדואים. הנוודים הבדואים נעו ונדו ברחבי המדבר בחיפוש אחר מרעה לגמלים ולכבשים.

בסופי השבוע נהגנו לצאת, חבורות של ילדים, לטיולים בעיר הנבטית כורנוב (ממשית) שנמצאת מספר קילומטרים דרומית לדימונה. העיר שימשה תחנת מעבר ועיר חקלאית על ציר הדרך שירדה לערבה מהרי אדום, עלתה במעלה עקרבים והמשיכה לחברון ולירושלים.

כמו בכל יישוב קטן, כולם הכירו את כולם. שכנותיי לבניין היו גם חברותיי לכיתה. בקומה מעליי, גרה חברתי לאה שהגיעה מרומניה, ובדירה ממול גרה חברתי גילה שהגיעה מאלג׳יריה, בקומה האחרונה גרה משפחת גולדשטיין. אני, שכבר העברית הייתה שגורה בפי, מוניתי על ידי המורה לעזור לחברותי בלימוד השפה העברית ולעזור להם בהכנת שיעורי הבית. במהלך שהותי אצלם בבית למדתי על התרבות שממנה הם באו, ומאחר שהם לא ידעו עברית הם דיברו אלי ברומנית, וכך למדתי אני את שפתם, ויכולתי לעזור גם להוריהם בקניות ובעבודות שונות.

חיי השכונה והמשחקים היו מהנים ומאתגרים. את רוב המשחקים המצאנו בעצמנו, את ה"קורקינט" בנינו מלוח עץ שבתחתיתו חיברנו גליל שעשוי מקופסת שימורים. את רוב זמננו אחרי שעות הלימודים בילינו בחוץ, שם כל ילדי השכונה שיחקו במשחקים שונים. היו מי ששיחקו משחקי כדור כגון – "מחניים" או "שבע אבנים". בנות קפצו על חבל או על גומי שהיו מותחים בין שני שחקנים או משחקים כמו "חמור ארוך" או "חמור חדש".

מעבר למשחקים בחוץ, החיים בשכונה היו קיבוץ גלויות אחד גדול. התאספנו כל פעם בבית של אחד החברים, שם חלקנו והחלפנו מתכונים. בבית הספר, החלפנו בינינו כריכים, חברתי לאה אהבה את הכריך שלי עם הקציצות ברוטב ואני את הכריך שלה עם חמאה ופסטרמה.

אהבתי את ימי השישי שהיו עמוסים בהכנות לארוחת שבת. בשישי בערב התכנסה כל המשפחה המורחבת לארוחה שכללה שולחן עמוס במבחר סלטים ותבשילים מיוחדים. מנהג זה ומטעמים אלו מלווים אותי עד היום. אחרי ארוחת הערב המשפחתית התאספנו אני וחברי כיתתי למסיבת כיתה, שם רקדנו ריקודים סלונים, שמענו מוסיקה ושם אף נרקמו האהבות הראשונות בין התלמידים.

הזוית האישית

סבתא עליזה: תכנית הקשר הרב דורי היא הזדמנות מצויינת לטיול במכונת הזמן אל מחוזות ילדותי.

בן: היה לי כיף מאוד לדבר ולשמוע על ההיסטוריה של המשפחה ושל סבתי, ללמד אותה קצת על המחשב ולשמוע סיפורים מרתקים. תודה על המפגשים המרתקים והמדהימים.

עליזה רדיאן תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: העלייה ממרוקו בגיל שלוש