מאגר סיפורי מורשת

שמי אגם, כחלק ממעורבות חברתית, בחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי מצד אימא במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

משפחה

סילביה נולדה במרוקו, בקזבלנקה, בשנת 1956, להוריה מוריס ומסודי. אביה של סילביה היה עמיל מכס ואמה הייתה עקרת בית. היא הבכורה מבין שבעה אחים, חמישה מהם נולדו במרוקו ושניים בישראל. במרוקו למדה סילביה בבית ספר דתי הנקרא לובביץ. סילביה אהבה לשחק עם האחים והאחיות שלה.

סיפור העלייה

בשנת 1968 עלתה סילביה לארץ כשהייתה בת 12 עם בני משפחתה בטיסה. לפני שהוריה של סילביה חשבו לעלות ארצה, החיים הכלכליים היו מעל הממוצע. הם גרו בעיר ולא הרגישו סכנה מהמוסלמים.

בבוקר יום ראשון אחד בשעות המוקדמות, זה היה יום חופשי בימי ראשון, אביה של סילביה, מוריס, לא עבד. סילביה ואחותה היו במרפסת, הסתכלו על העוברים והשבים ואז הן ראו שגבר ערבי רצח אישה בדקירות סכין. אחרי זמן מה התברר שזאת הייתה אחת השכנות היהודיות שלהם שהלכה לקנות דברים, והגיע הערבי ורצח את האישה על כך שהייתה יהודיה. בעקבות מקרה זה החליטו הוריה של סילביה לעלות לישראל מפחד לחייהם.

הגיעו אליהם הביתה שליחים מעלית הנוער שאז הם נקראו 'הציונים', הם לקחו את סילביה ומשפחתה ישירות לקיבוץ לביא.

ההכרות של סילביה עם בן זוגה

סילביה הכירה את מוריס בשנת 1973. היא הייתה אז נערה בת 16 שחיפשה עבודה והיא התקבלה לראיון עבודה אצל מוריס, שהיה כבר היה די מבוסס. מוריס היה בן 34 וכשסילביה ראתה אותו ישר התאהבה בו וידעה שיהיה בעלה. לאחר חודש השניים התחילו לצאת והתחתנו בשנת 1974. אחרי החתונה הביאו שישה ילדים: ארבעה בנים ושתי בנות. כיום סילביה ומוריס גרים במודיעין באושר.

הזוית האישית

אגם: כשהכנתי את הסיפור ביחד עם סבתא שלי התרגשתי לשמוע על הסיפור שלה, והרגשתי שכיף לי לשבת עם סבתא שלי ורק לדבר. תוך כדי התהליך נחשפתי לדברים חדשים, גיליתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלי, ומאוד נהניתי לשבת איתה ולשמוע על החיים שלה. אחרי שעשיתי את זה והיה לי ולה זמן בו ישבנו, דיברנו, צחקנו וסיפרנו דברים אחת לשנייה, הבנתי שאני רוצה לעשות את זה יותר ואתחיל לשבת ולדבר איתה לעיתים יותר קרובות.