מאגר סיפורי מורשת

שמי חני קליין, נולדתי ברעננה. הסיפור אותו אני רוצה לספר הוא סיפור העלייה של אמי, ע"ה, ובו מסר חשוב של שמירת שבת. אמי, פנינה פייג לבית שידלובר, נולדה בלובלין שבפולין בשנת 1921. בימים ההם היו גילויי אנטישמיות ברחובות.

יום אחד חזר אביה, סבי, סבא יעקב שלום, הביתה כשחלק מזקנו תלוש. גוי ברחוב תלש חלק מזקנו. המקרה הזה זיעזע אותו והוא קיבל החלטה שהוא לא נשאר יותר בפולין. בהיותו אדם ציוני החליט לשלוח שתי בקשות. בקשת עלייה לפלשתינה (ארץ ישראל) ובקשת הגירה לארצות הברית. הוא קיבל תשובה חיובית מארצות הברית ונפרד מבני המשפחה, מאחר והוא קיבל אישור הגירה רק לעצמו.

הפרידה הייתה קשה, מאחר וסבתי, סבתא חנה (שעל שמה אני נקראת) נשארה בלובלין עם שלושה ילדים, ועוד תינוקת ברחמה. התינוקת ברחמה הייתה אמי וסבתא רבתא של נעמה , נכדתי היקרה, איתה אני עושה את התכנית.

רק חמש שנים אחרי שסבי יעקב שלום היגר לאמריקה, הוא קיבל אישור להביא את בני משפחתו לניו יורק שבארצות הברית. לצער המשפחה, סבתי הגיעה לארצות הברית עם שלושה ילדים. בן אחד נפטר בלובלין לפני הגירתם לארצות הברית. אמי סיפרה לנו שלקח לה זמן רב להבין שהאיש שעומד מולה הוא אביה. זה לא פשוט לגדול ללא אבא במשך חמש שנים ופתאום להשלים פערים של חמש שנים ולהפנים שזה אבא שלך. כמובן שברבות הימים היחסים הקרים הפכו לחמים מאוד.

לפרנסת המשפחה, סבי חיפש עבודה. הוא מצא עבודה, והחל לעבוד ביום שני בשבוע (משום שביום ראשון לא עובדים בארצות הברית). כשהגיע יום השבת, הוא כמובן לא הגיע לעבודה. ביום שני בבוקר שאל אותו המנהל: "איפה היית בשבת? מדוע לא הגעת לעבודה?" ענה סבי: "אני לא עובד בשבת, אני יהודי ושומר שבת". מיד פיטרו את סבי. וכך קרה גם בעבודה השנייה, השלישית והרביעית….. עד שהבין סבי שקשה לעבוד בעבודה מסודרת וגם לשמור את השבת.

אמי מספרת שהיו הרבה יהודים דתיים שהלכו בשבת בבוקר לבית הכנסת ולאחר מכן לעבודה, משום שלא יכלו לוותר על מקור פרנסה. אצל סבי זו בכלל לא הייתה אפשרות. הוא היה אדם דתי, שומר מצוות ששום עבודה בשבת לא תהווה מקור לפרנסה ולא תחליף את שמירת המצוות.

כעת, סבי היה עסוק בחיפוש עבודה ופרנסה. סבי וסבתי החליטו להקים בדירתם מפעל קטן להכנת יין. באותם ימים, באמריקה היה איסור על הכנת ושתיית יין. תקופה זו נקראה: "תקופת היובש". מפעל היין הביא מקור לפרנסה, אבל היווה גם מקור סכנה בשל האיסור לסחור ביין. אמי, ע"ה, מספרת שכילדה הייתה נוסעת עם אמה ברכבת התחתית בניו-יורק ובידה סל ובו מוסתרים יינות, אותם מכרה ללקוחות.

כעבור כחמש שנים, בשנת 1932, סבי, שהיה ציוני גדול וחלם תמיד להגיע לארץ ישראל, הצטרף לחברת "אחוזה-ניו יורק", שקנתה קרקעות ברעננה שבישראל, ויחד עם סבתי ואמי עלו לישראל. לצערנו, חודש לפני העלייה לארץ אחות של אמי נפטרה. האח היחיד שנותר, דודי, נשאר בארה"ב כדי לעזור לפרנסת המשפחה. סבי היה מבוני המושבה רעננה, מבוני בית הכנסת הגדול ברעננה, ופרדסן היה מקצועו.

אני ואחי, גדלנו על הסיפור המיוחד של מסירות נפש על שמירת השבת. את הסיפור אנחנו מנחילים לילדינו, לנכדינו, ובעז"ה גם לנינינו ולדורות הבאים! אין ספק שללא הדבקות במטרה של סבי, לא הייתה קמה המשפחה המפוארת שלנו!

אמי, פנינה, נפטרה לפני כשנה וחצי, בגיל 100, והשאירה אחריה משפחה גדולה לתפארה: ילדים, נכדים, נינים ואף חימשים. יהיו הדברים לעילוי נשמתה.

המשפחה המורחבת

הזוית האישית

חני: ברצוני להודות למורה רינת פלצי ולתכנית הקשר הרב דורי, על ההזדמנות שניתנה לי להעביר לנכדתי, נעמה, את הסיפור המשפחתי שלנו. כל מפגש היה מעניין ומרגש וציפיתי למפגשים בשמחה כדי לפגוש את נעמה, נכדתי האהובה, ולספר לה את הסיפור. נעמה גילתה ענין ובגרות וזה כמובן הוסיף לי הרבה נחת ושמחה. אין ספק שהקשר המיוחד שיש בינינו התהדק אף יותר.

אני מאחלת לנעמה, נכדתי היקרה, שתגדל, תצמח ותתפתח לאור הערכים שניסיתי להעביר לה דרך הסיפור של סבתא פנינה ומשפחתה, סיפור שסיפרתי לה וכתבנו ביחד. אני מאחלת לנעמה שתמשיך להיות תלמידה טובה וסקרנית , בעלת ערכים ומידות טובות, ושתעביר ב"ה, את הסיפור המיוחד הזה לילדיה ונכדיה והלאה והלאה…..

יהיו הדברים לעילוי נשמת אמי מורתי, פנינה, בת חנה ויעקב שלום, ע"ה שנפטרה לפני שנה וחצי.

נעמה: היה לי כיף להיות עם סבתא, לא הכרתי את הסיפור קודם, וזה היה לי מעניין. אני מאחלת לסבתא שתהיה שמחה ושתמשיך לספר לי עוד סיפורים על המשפחה.

נעמה וחני בעת העבודה המשותפת