מאגר סיפורי מורשת

סבתא שרה טל מספרת לנכדתה שחר מלול,

שמי שרה טל, נולדתי בשנת 1958 להוריי יעקב ורבקה ג'אנשווילי בעיירה סוראמי שבגאורגיה.

מקום מגוריי בילדותי

בילדותי גרנו בוילה עם גינה גדולה בעיירה סוראמי. ממש היה כיף לגור שם. בקיץ זורחת שם שמש נעימה, ובחורף יורד שלג כבד, שמכסה את דלת הכניסה. העיירה משמשת כמקום נופש באקלים הררי ומקום משכנם של מצודות מימי הביניים.

בילדותי מהאלבום המשפחתי 

אימא שלי הייתה עקרת בית למופת. לאבא שלי לא היו הורים. מגיל 12 הוא התחיל לעבוד בחנות עם אחיותיו. במלחמת העולם השנייה הם היו נוסעים ברכבות למכור מים לאנשים וכך הם התפרנסו. אבא שלי עבד בחנות והיה מביא לנו מהחנות הרבה מתנות והפתעות.

זיכרונות ילדות

הזיכרון הכי מתוק שלי הוא כשאני ואחיי היינו חוזרים מבית הספר, אימא בבית כבר חיכתה לנו עם ארוחה מוכנה, טעימה ומזינה עם ניחוח מיוחד, שהיא טרחה והכינה בשבילנו. המאכל האהוב עלי זה קומפוט (מרק פירות קר) שאימא שלי הכינה לנו. היו לנו הרבה ממתקים, שאהבתי לחלוק עם חברותיי מבית הספר.

הזיכרון הכי מפחיד שלי היה, כאשר פעם אחת אני ובת דודתי הלכנו למלא מים מהנהר, לפתע הופיעו שני בנים מפחידים, ברחנו מהם והם רדפו אחרינו, למזלנו, היינו יותר מהירות מהם, והגענו הביתה בשלום, לפני שהם תפסו אותנו.

הייתי ילדה נבונה מקשיבה למורים, אוהבת ללמוד מאוד, תלמידה מצטיינת. מאוד אהבתי לקלוע צמות בשיער. אהבתי לצייר ולקרוא. אני וחברותיי אהבנו לשחק בקלאס. ובחורף לשחק בשלג ולהחליק על הקרח באגם הקפוא. כולנו אהבנו לשחק בכיתה ובשכונה. ואם היה מבחן היינו לומדות יחד.

בית ספר

למדתי בבית ספר ממשלתי של הגויים, בית ספר קומוניסטי שבו. היו מרביצים לילדים שלא לומדים. הייתי תלמידה חרוצה. למדנו לשון, היסטוריה, חשבון, כלכלת בית, כתיבה, אומנות, תפירה, סריגה, גאוגרפיה, שפה הגרמנית  ופיזיקה. אהבתי פיזיקה והיסטוריה.

היו לנו המון טיולים לערים אחרות. היו לנו המון שיעורי בית ומבחנים. המורות אהבו אותי כי הייתי תלמידה טובה.

 בצעירותי

העלייה לארץ ישראל

עליתי לישראל בשנת 1972 כשהייתי בגיל 14 עם המשפחה שלי. בפסח יצאנו מגאורגיה אחרי אלפיים שנה שאבותיי גרו שם. עשינו את ליל הסדר ברכבת מגאורגיה למוסקבה. אכלנו מצות ושתינו יין. ממש יציאת מצריים היה לנו. ממוסקבה הגענו לווינה. שם התארחנו אצל משפחה יהודית. נראה לי, שזה היה בבית של שלוחי חב"ד. שם אמרה לי בעלת הבית, שמעתה השם שלי, יהיה השם היהודי, שנתנו לי בלידתי וזה שרה (השם הגאורגי שלי הוא גוליקו) מווינה הגענו לישראל. היה לי מאוד קשה להתרגל לשפה. אהבתי מאוד את נוף הגליל. גרנו בהתחלה בנצרת עילית ואחר כך עברנו לאשקלון ומשם לאשדוד.

מנהגים ומסורות

בחג השבועות אנחנו אוכלים חצ'פורי, זהו מאפה גבינה טעים מאוד, שמאוד אוהבים לאכול פה בארץ. כל בני המשפחה אוהבים להיפגש בחג החנוכה. בגאורגיה לא התחפשנו בפורים, מאחר וזו הייתה מדינה קומוניסטית. לא חגגנו את ימי ההולדת במסיבות, רק באיחולים.

ביום כיפור היינו מגיעים לבית הספר. בשנה אחת, ביום הכיפורים, היה לי מבחן. המורה הגוי  פנה לתלמידים היהודים ואמר להם, שלא לכתוב ולא לעשות את המבחן. הוא הוסיף ואמר לנו, מפני שזה היום הקדוש בשנה של היהודים.

הקמת בית וחיי משפחה

התחתנתי בשידוך בשנת 1974 בגיל 16 באור יהודה עם בחור מהשכונה שלי. כשנולדה בתי הבכורה הייתי בת 17 ובעלי בן 18. יש לי שלוש בנות ושמונה נכדים.

אני אוהבת לדבר ולאכול עם הנכדים שלי. הבת שלי, אילנה אימא של שחר, הייתה ילדה נבונה שאוהבת ללמוד. בגיל חמש היא כבר רצתה לדעת איך כותבים באנגלית. אימא שלי רבקה, אהבה אותה מאוד. היא אמרה שהיא מאוד דומה לה.  כשאילנה הייתה בגיל שמונה כעסתי עליה, ושלחתי אותה לחדרה. לאחר זמן מה הצטערתי והלכתי לראות בחדרה מה היא עושה? מצאתי אותה קוראת ספר.

כיום

סדר היום שלי, אני מארגנת את הבית, עושה סידורים, לפעמים יוצאת לטיול.

לכבוד שבת אני מכינה חלות, דגים, סלטים, ממולאים ובשר ושניצלים ואורז וכל מיני עוגות שהבנות והנכדים אוהבים. בפסח אני מכינה פשטידת מצות, קציצות תפוחי אדמה, מאכלים גאורגיים מסורתיים שמיוחדים ליהודים בפסח. כאמור הפסח שהכי זכור לי, הוא ליל הסדר שעשינו ברכבת מטביליסי למוסקבה בדרך לארץ ישראל.

מנהגים יהודיים ששמרנו תמיד: כשרות, שבת, חגים, הנשים הקפידו על  הצניעות ותמיד כיסו שערותיהן עם מטפחת, בצניעות, וכל הגברים תמיד עם כיפה על הראש.

אני בקשר חזק עם הילדים והנכדים שלי מדברת איתם כל יום.

הזוית האישית

עצה של סבתא לחיים: החיים מלמדים אותנו  הרבה דברים. אף פעם לא להתייאש, תמיד לומר לעצמך בלב שיש תקווה. אם נופלים תמיד לקום.

הנכדה שחר: תודה לך סבתא, הסיפור שלך מעניין מאוד, למדתי ממנו הרבה. מאחלת לך, בריאות, שמחה והרבה נחת.