מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי מלכה, נולדתי בחדרה בשנת 1950. גדלתי בנתניה בשיכון ותיקים, להורים ממוצא תימני. למדתי בבית הספר "אלומות". בזמנו, הרחוב שלנו היה כולו חול ושימש גם כמגרש המשחקים שלנו. בילדותי שיחקנו במחבואים, משחקי קופסה ובכדור שעשוי מסמרטוטים שאנחנו הכנו. שמענו רדיו בטרנזיסטור, וכאשר הלכנו למכולת היינו קונים אוכל באמצעות תלושי מזון – זאת הייתה ילדותי, שכן חייתי ב"תקופת הצנע".

בחרתי לספר כיצד היינו חוגגים את חג הפסח. בימים לפני חג הפסח, הבית היה גועש ורועש. אימא שלי, שמחה ז"ל, הייתה מתחילה כבר בפורים להכין את כל התבלינים. היא הייתה קונה את חומרי הגלם כמו: כרכום, שומשום, אורז ופלפל שחור, היא הייתה לוקחת ובוררת אחד אחד ולאחר מכן הייתה טוחנת אותם במכתש ועלי וגם במטחנה ביתית. היא הייתה מכינה את התבלין התימני המפורסם חוויאג' (זו תערובת של תבלינים). היינו דואגים שיהיה לנו קמח כשר לפסח (מקמח שמור וקמח תירס). כמובן, שאת הבית אימא שלי התחילה לסדר, לארגן ולהכשירו, ואנחנו הילדים היינו חייבים לעזור. את הארוחות אכלנו בחוץ כדי שסבתא שמחה לא תכעס, וכדי לא להכניס חמץ לבית.

כאשר הגיע החג סבתא הייתה מכינה לבד את המצות השמורות. כיצד הכינה? היא הייתה לוקחת את הקמח והמים שהכינה כמה ימים מראש (מים שמורים) ולשה אותם במהירות, שתי אחיותיי היו עוזרות לה: האחת קורצת את העיגולים והשנייה מנענעת את המגש. לסבתא היה כלי שנקרא מָדבָקָה עליו הייתה מניחה את הבצק ומדביקה אותו בתנור, שהיה בעצם טאבון מחימר. הטאבון מחומם מראש על ידי עצים וגחלים, אימא שלי הייתה דואגת לא לעבור את זמן ה- 18 דקות, כדי שהבצק לא יחמיץ. בסרטון הבא תוכלו לראות את התהליך של אפיית המצות.

קישור לסרטון של הכנת מצה שמורה בגירסה התמנית שימחה חייט ז"ל

סבתא שמחה ובנותיה מכינות מצות

בליל הסדר אימא הייתה מזמינה אורחים גם שאינם מהמשפחה. היא הייתה דואגת להכין מראש את כוסות השתייה בתוך קערת מים, וכן הייתה שומרת קומקומים למים שמורים.

כאשר הראיתי היום את כוסות היין שלנו העשויות מכסף טהור לבני אלעד, אבא של אריאל, התברר לי שהכוסית היא רביעית ולכן היא כשרה.

כוסות היין של פסח

היום אנחנו ממשיכים את דרכה, את הטאבון מחימר מחליף טאבון מגז, ופלג נכדי דואג שלא נעבור את ה- 18 הדקות מרגע הכנת הבצק עד לקבלת המצה השמורה.

כיום אנחנו חוגגים את חג הפסח במתכונת משפחתית ואהובה לאחר שהמשפחה גדלה.

מימין: סבא אריה, סבתא מלכה ואריאל, משמאל: סבא אריה, סבתא מלכה, אבא אלעד ואריאל

הזוית האישית

סבתא מלכה: זו הפעם השנייה שאני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי. אני ממליצה בחום להמשיך את הפרויקט המבורך עם הנכדים, הסבים והסבתות. למדתי שלא את כל הסיפורים אנחנו מספרים לנכדים וזה המקום. אני מאחלת לאריאל נועם נכדי היקר, שילך בדרך הישר והאמת שלו ושיצליח בכל מעשיו.

אריאל הנכד המתעד: מאוד נהנתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי, שמחתי לפגוש את סבתא בבית הספר בימי שישי במסגרת התכנית. אני רוצה לאחל לסבתא שתמשיך להיות סבתא טובה, אוהבת, מחבקת ומפנקת.

מלכה זיידן תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת בשנת 2019, לקריאתו לחצו על על הקישור: בחזרה אל העבר בשיכון ותיקים נתניה