מאגר סיפורי מורשת

שמי אליז אברהם נולדתי בעיר קזבלנקה שבמרוקו בתאריך 27/9/1955. נולדתי פג, בסיוע מיילדת ביתית. נעטפתי בצמר גפן, כי לא היה אז אינקובטור, כדי לשמור על חום גופי.

שני הורי נולדו במרוקו. אבי אלי – היה מנהל בית דפוס, אמי חנה – הייתה מורה לתפירה. אני בת הזקונים במשפחה עם שלושה ילדים. גרנו בבית עם חצר פנימית, אחיי הבוגרים למדו בביה"ס אליאנס וכשהגעתי לגיל גן גם אני למדתי באליאנס – בבית דיברנו בעיקר צרפתית וערבית.

בערבים אחרי ארוחה משפחתית זוכרת שאבי היה מאזין בסתר ובשקט (באופן קבוע), לערוץ רדיו יהודי בשפה העברית, הורי היו ציונים וחלומם היה לעלות לארץ ישראל.

עלייה לארץ

ערב אחד  הורי שוחחו אתנו שהערב מאוחר בלילה יבואו אלינו אורחים ואנחנו נתלווה אליהם לנסיעה ארוכה, כולנו התלבשנו לנסיעה ואמי הכינה לכל אחד מאתנו תיק עם בגדים.

בדיעבד, אני יודעת שאנשי הסוכנות היהודית ליוו אותנו לספינה, הגענו לאיטליה ומשם הפלגנו באונייה "מולדת" לארץ. הגענו לעיר באר שבע, שם קיבלנו דירה, קרובי משפחתי שהיו בארץ פעלו למעננו לקבלת הדירה. כל בני המשפחה קבלו מיטות סוכנות – מיטת ברזל ומצעים. אכלנו ממצרכים שקיבל כל עולה, שימורים בארגז קרטון. בחודשים הראשונים אמי בישלה ואף אפתה בסיר על פרימוס.

למרות חבלי העלייה הורי הדגישו שהכל נעשה בשמחה ומתוך אהבה למולדת.

 בילדותי – תמונת פספורט ביום העלייה לארץ

החוויה הייתה נהדרת ומאתגרת. זו תמונת פספורט ביום העלייה לארץ, הורי עשו תיספורת קצרה לכולנו, לי, לאחי ואחותי. התספורת הקצרה, הייתה לצרכי היגיינה ונוחות הסירוק.

בשנת 1962 עליתי לארץ הייתי בת שש, למדתי מספר חדשים בגן ילדים ואח"כ עליתי לכיתה א'  – למורה שלי קראו אסתר. המשחקים בהם שיחקנו היו בעיקר בחצר ומחוץ לבית כגון "כיבוש ארצות" – תוחמים שטח באמצעות שרטוט בסכין על האדמה לחה. השחקנים עומדים מחוץ למעגל ומטילים את הסכין כל אחד בתורו, במטרה לתקוע את הסכין בקרקע. אם הצליח השחקן לתקוע את הסכין, מותר לו למושכו לאורך קו ישר בכיוון אליו מצביע הלהב, כך שייתחם חלק מן המתחם. אסור לשחקן לדרוך עדיין בתוך המתחם. מרגע שכבש שטח, נדרש השחקן לעמוד בתוכו כאשר הוא מנסה לתקוע את הסכין בשטח היריב ולסמן קו מגבול השטח שלו אל גבול העיגול דרך מקום הנעיצה. בכל פעם שהוא מצליח לתקוע את הסכין ולסמן קו מבלי לצאת משטחו, הוא מספח לשטח שלו את החלק הקטן יותר מהשטח הנותר.

משחקים אחרים נוספים: שלושה מקלות, תופסת, קפיצות חמור, דג מלוח, חמש אבנים, גולות ומשחק נוסף "טירו – טר- הקפות" חובטים בעזרת מקל בחתיכת עץ בצורת מערוך קטן 6-7 סמ'.. ומקיפים את השטח, לפני שהקבוצה היריבה זורקת בחזרה את המערוך.

בשנות ביהס היסודי – הייתי חניכה בתנועת נוער "בני עקיבא" ובהמשך הייתי מדריכה בתנועה, כל הפעילויות היו משותפות לבנים ובנות, מאז המשכתי בהדרכה בבתי תלמיד ובחוגים מגוונים ואף הייתי מדריכה לריקודי עם.

בשנת 1978 סיימתי לימודי הוראה לגיל הרך בסמינר "למורים וגננות" בבאר שבע. ב-1982 הוחלף שמו לסמינר קיי באר שבע. כ-25 שנה אחרי סיום הלימודים סגרתי מעגל וחזרתי למכללת קיי כמרצה חיצונית לגיל הרך בתחום שיתוף פעילויות להורים וילדים בגן.

אחרי נישואי לאייזיק אברהם החלטנו להתגורר בראשון לציון. אייזיק עבד במלון הילטון בקבלה 50 שנה. אני, תחילה, עבדתי כגננת, גננת מאמנת, לאחר מכן הייתי רכזת גיל הרך בפסג"ה. בחמש עשרה השנים האחרונות הייתי מדריכה פדגוגית, מלווה גננות חדשות בעיר ומרצה לגיל הרך במרכז פסג"ה.

דבר ייחודי שחוויתי במשך עבודתי בשנת 2003 – יצאתי לשליחות בשתי מדינות בשוודיה וגם בצרפת – מטעם הסוכנות היהודית, כי"ח- כל ישראל חברים ומשרד החינוך. לפרויקט של השליחות קראו "השיירה" – מטרת השליחות הייתה, חיזוק המורשת היהודית והציונית של מחנכים וילדים בתפוצות, (בעיקר במוקדים של התבוללות).

זכיתי לייצג את הגננות בארץ – תפקידי היה להדריך את הגננות בגנים היהודים (בעיר מלמו שבשוודיה, ואחר כך בבית ספר "גבריאל" בפריס), בתכנים מהמורשת היהודית והלאומית ולשלב פעילויות של ההורים בגן היהודי עם הקהילה כולה. דוגמאות למורשת בגן הילדים: ארגון סביבה תואמת גיל ותכנון יומי בשילוב היכרות עם השפה והשירה העברית. תכנון ימים טובים ומועדים עם תכנים משימות ופעילויות ממעגל החגים היהודי.

במשך כל שנת 2003, הייתי בשליחות בשתי מדינות שהזכרתי – הקשר עם צוות הגנים בצרפת המשיך תקופה ארוכה, ועם הצוות במלמו אני בקשר עם הגננת היהודייה עד היום. לפני כחמש שנים גננת זו עשתה עלייה לארץ –  השליחות הייתה אבן דרך לחיזוק הציונות בתפוצות. תקופה זו הייתה מאתגרת ומרגשת  ממנה נתרמתי להמשך עבודתי כמדריכה לגיל הרך.

בשליחות זו תרמתי את תרומתי לחיזוק הציונות, כפי שהורי עשו בעלייתם ארצה.

תמונה מהשליחות שלי בפריז

בתמונה מצולמים הילדים וחלק מהצוות המחנך. רואים את ילדי הכיתה, בה ילדי הגן ממש לומדים. אין בה משחקים או צעצועים, כך דגלו, עד שערכתי עם הצוות כמה שינויים לסביבה תואמת גיל והתפתחות.

יומן מסע

תמונה מהשליחות בשבדיה עם סמל הקהילה היהודית

בבניין הקהילה בו גרתי, שם היו גם גני הילדים, בית כנסת ואולמות בהם נערכו החגים היהודיים יחד עם אנשי הקהילה. וכל הפעילויות המשותפות לצוות לילדים ולהוריהם.

היכרות ונישואין ובניית משפחה – בשנת 1972 הכרתי אאת בן זוגי אייזיק אברהם במסיבה בבאר שבע. אני הייתי תלמידת תיכון ובן זוגי עבד במלון הילטון בתל אביב. אחרי ארבע שנות חברות נישאנו  והחלטנו לגור בראשון לציון קרובים לתל אביב מקום עבודתו של בעלי.

עינת הבכורה נולדה בשנת 1977 (אימא של יובל יצחק ריפס) ובתנו הצעירה רותם נולדה בשנת 1980. יש לנו שתי בנות כל אחת ילדה שני ילדים, לפיכך זכינו בארבעה נכדים – משפחתנו מאוד מלוכדת. אנו נפגשים באופן קבוע לארוחות משפחתיות בשישי ושבת, כל החגים וימים טובים גם חוגגים יחד. מקפידים לערוך ארוחה חגיגית בימי הולדת של כל אחד מבני המשפחה, תפריט על פי בחירתו של החוגג.

בחג שביעי של פסח נוהגים לערוך בביתנו את חג ה"מימונה" על פי המסורת המרוקאית

ותלבושות לכל בני המשפחה

סבא ואני בבית הכנסת בחג השבועות

יציאה לגמלאות – לפני ארבע שנים יצאתי לגמלאות (גם בעלי בגמלאות). בשנתיים הראשונות הקדשנו לטיולים בעולם. מאז מקפידה ללכת להרצאות בימי שלישי באופן קבוע ולעיתים גם בימי ראשון. יתר ימות השבוע מוקדשים לנכדי על פי צרכיהם, וממשיכים לטייל בארץ ובעולם ומפגשים חברתיים.

מסר לדור הצעיר – החיים היום יותר דינמיים הכל נעשה מהר, המהפכה הדיגיטלית הובילה לקיצור השיח בין בני אדם לחוסר סבלנות, לקיצור זמן הקשב, חשוב לנצל מהפכה זו להתמודדות עם אתגרים באופן יצירתי, לבחור תחום עניין שאוהבים להתמיד ולהעמיק בו, כמו קעקוע שהיום הוא אופנתי ויישאר על גופנו עד יומנו האחרון חשוב שיהיו לנו חוויות משמעותיות, משפחתיות וחברתיות שיהיו מקועקעים בנפשנו עד עולם. ולזכור שמחר יש יום חדש בו אפשר להתחיל מחדש.

הזוית האישית

אליז: באופן כללי יובל ואני ביחסים טובים בשיח מתמיד ואף נוהגים לשחק יחד בבית. בפרויקט זה נהנתי לשתף ולספר ליובל נכדי על ילדותי על תיאור משחקי ילדות ששיחקתי וחלקם היו לא מוכרים לו. יובל התעניין בחוקי המשחקים ותיאור המשחק. נהנתי לספר על תקופת שליחותי שמחתי מהשיח בנינו והשיתוף. אני מאחלת לנכדי, יובל לפתח את תחום האהבה שלו למחשבים ולהעמיק להמשיך להיות טוב ואוהב את המשפחה.

יובל: למדתי להכיר את סבתי בתקופות שלא ידעתי עליהם שקרו לפני הולדתי ולדעת שסבתא שלי עשתה דברים מעניינים וחשובים בעבודתה. למדתי על המשחקים מהעבר וגם להכיר את סבתא שלי טוב יותר. אני מאחל לסבתא בריאות טובה לעוד הרבה שנים ושתמשיך להכין אוכל טעים ולהיום בשבילי ובשביל כל המשפחה כשצריך, תודה.