מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, חנה פיזם, ומעלה את סיפורה אל מאגר סיפורי המורשת של התכנית.

הוריה של סבתא צביה – סבא רבא מרדכי וסבתא רבתא חנה, שניהם ילידי רומניה. סבתא רבתא חנה עלתה לארץ עם אביה ואחיה ואילו סבא רבא מרדכי (מוניה) עלה לארץ בשנת 1946 והתגייס לצבא. סבתא מעולם לא עברה דירה, עד לנישואיה, ואפילו אמה נפטרה באותו הבית שחיה בו מאז נישואיה. סבתא נולדה בשכונה של בתים דו משפחתיים, שמה הוא שיכון מעוז והיו לה חיי ילדות מאושרים, בקיץ ילדי השכונה שיחקו במשחקי חברה כגון: דגליים, ב"סכין", דודס, מחניים, גומי, חמש אבנים וקלאס. תעלול נוסף שהם היו עושים הוא, שהיו קושרים סמרטוטים ויוצרים דמוי נחש, מסתתרים ואת הנחש שהיה קשור לחוט הם היו מזיזים ומפחידים עוברי אורח.

סבתא צביה מספרת: "השתייכתי לתנועת הנוער העובד והלומד, הפעולות התקיימו בימי רביעי ושבת, וכשחזרנו מהפעולה היינו תמיד קונים חצי מנת פלאפל וגלידה מחנות פינגווין שקיימת עד היום". סבתא הייתה יוצאת למחנות ולטיולים. לטיול הראשון הוריה, מרדכי וחנה, לא הסכימו לאשר את היציאה לטיול, משום שהיו ניצולי ניצולי שואה ודאגו לה. סבתא התמרדה ובסופו של דבר הם אישרו את היציאה לטיול וכך היא סללה את דרכה של אחותה הצעירה. הטיולים בתנועה הקנו לסבתא את האהבה לטיולים בארץ וגם חברותה עם רונן, הטיילן המפורסם.

מתקופת ההתבגרות סבתא לקחה איתה את אהבת הטיולים ואת כישוריה כמדריכה בתנועה. בשירות הצבאי סבתא הייתה בחיל הקשר, בבקרה בקרייה בתל אביב. בן דודה של סבתא נהרג במלחמת יום כיפור, הקשר ביניהם היה חזק מאוד.

סבתא בצעירותה

סבתא באחד מטיוליה

סבתא מספרת: "הכרתי את בן זוגי כשהיינו סטודנטים ברחובות. יש לנו ארבעה ילדים, שניים נולדו ברחובות. אחרי שנולדו שתי הבנות הראשונות, עברנו לקיבוץ בית העמק. גרנו שם שש שנים ובקיבוץ נולד בני יואב. נהנינו מאוד מהחיים בקיבוץ, מהתרומה לחיים החברתיים ועזבנו רק משום שהקיבוץ באותן שנים לא העניק ביטחון כלכלי. עזבנו לצורת חיים טובה ביישוב קהילתי, אלון הגליל. הישוב מאוד חשוב לנו ואנחנו במשך כל חיינו תורמים לחיי הקהילה: אנחנו חברים בוועדות שונות, ואת הקניית האהבה ליישוב מייצגת הבחירה של שניים מילדינו לבנות את ביתם באלון הגליל. אנחנו חוגגים את החגים ואת ימי ההולדת ביחד, וכמעט כל יום שישי בערב אנחנו אוכלים ארוחה חגיגית. ערך המשפחה מאוד חשוב לי ואני טורחת הרבה בביסוס הקשר, אבל במקביל אני מאוד שומרת על העצמאות שלנו כזוג ושלהם כמשפחות. הערך הנוסף החשוב זה אהבה לישוב ולמדינה שלנו, אנחנו מעורבים מאוד בחיי הקהילה באלון הגליל ובחיי המדינה. אנחנו חברים בוועדות, כפי שהזכרתי, ומשתתפים בהפגנות שונות כדי להשפיע על החיים במדינת ישראל.

סיפור מלפני שנה – הטיול ביוון

לפני שנה סבתא וחבר שלה מהתיכון נסעו לטיול ביוון. הם טיילו כשהיו צעירים, הם רצו לצאת לטיול ומכיוון שלא היה להם רישיון, הם נסעו בטרמפים. כשהם הגיעו לאזור הטיול, סבתא שלי החליטה שהמסלול לא עובר דרך השביל, אבל רונן (החבר שלה) הלך לפי המסלול, סבתא שלי הלכה והלכה עד שאבדה. היא לא ידעה איך להמשיך, נבהלה, ניסתה לקרוא  לחבר שלה ולנסות למצוא אנשים שיעזרו לה. גם רונן מאוד נבהל, הוא לא ידע איפה היא והוא היה אחראי עליה. בסופו של דבר סבתא שלי מצאה טרמפ שיקח אותה הביתה. פתאום, בזמן שנסעו, עצר אותם בחור צעיר, ולמרבה המזל זה היה רונן, הם תפסו טרמפים והגיעו הביתה.

סבתא במסגרת טיול 

חקר חפץ – טבעת העוברת בין הדורות

סבתא מספרת שהחפץ היקר ללבה הוא טבעת נישואין של אימא שלה (סבתא רבתא). הטבעת הגיעה לידיה עם פטירתה של אמה, ואז סבתא ענדה אותה על אצבעה לתמיד. הטבעת נמצאת במשפחה מאז שסבתא רבתא התחתנה. הטבעת דקה ועשויה מזהב.

סבתא בחרה בהצגת הטבעת כחפץ משפחתי, כי המשפחה מאוד משמעותית עבורה. היא גם הביאה איתה למפגש תמונה משפחתית שבה מצולם סבא רבא, שלוש בנותיו, נכדיו וניניו. אנחנו נוהגים במשפחה לקיים מפגשים משפחתיים כאלו מספר פעמים בשנה.

הטבעת שעוברת בין הדורות

אחת האחיות של סבתי גרה בעוטף עזה, בשדה ניצן, עם ילדיה ונכדיה. המפגש האחרון התקיים בחנוכה ושמחנו לחיבוק איתם ושמענו גם את החוויות הקשות שהם עברו בתחילת המלחמה. לדברי סבתא: "אני חושבת שכל אחד מאיתנו צריך לתרום לחברה בה אנו חיים, וכשהחברה מתנהגת שלא בהתאם לערכים שלנו, עלינו לצאת להפגין, להילחם על הערכים שלנו."

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: היה מאוד נחמד לשבת עם סבתא בבית הספר שלי, נהנתי איתה מאוד ולמדתי דברים חדשים. אני חושבת שהתוכנית מאוד מעשירה וכיפית.