מאגר סיפורי מורשת

שמי אלעד גולן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי, חנה גולן. חנה היא ילידת העיר חיפה, ישראל.

סבתא חנה שירתה בצה"ל בתפקיד מורה חיילת לעברית לחיילים, עולים חדשים, דרוזים, וגששים בדואים. לאחר מכן סבתא שלי החליטה לנסות  להתקבל לעבוד במשרד הביטחון. לאחר בדיקות בטחונית שערכו כארבעה חודשים, במקביל למבחני התאמה וראיון אישי, סבתא חנה התקבלה לעבוד בשב"כ (שירות בטחון כללי).

במתחם העבודה היה חדר אוכל וחנות שק"ם (שירות קנטינות ומזנונים). יום אחד במסגרת העבודה, בצהרי היום סבתא שלי הלכה לחדר האוכל ועברה דרך השק"ם. המוכר בשק"ם היה אדם מבוגר (אנשל), אשר הסתכל עליה כל פעם שעלתה לאכול כאילו רצה לומר לה משהו… סבתא דיברה עם חברתה לעבודה (ניצה) ושיתפה אותה. ניצה הסבירה לסבתא חנה שאנשל רוזנבלום הוא שכן שלה באותו הבניין, ורק נדמה לה שהוא מסתכל עליה.

לאחר מספר שבועות סבתא שלי נכנסה בצהרי יום שישי לקנות מצרכים הביתה. המקום היה ריק מעובדים ורק היא הייתה בשק"ם. אנשל אזר אומץ וניגש לשאול אותה – בהיסוס רב ואי ביטחון – הוא ביקש ממנה לא לצחוק עליו ושאלתו הייתה: " האם את הבת של הניה מן?". (הניה מן זו אמא של סבתי מביאלה-פודלסקה בפולין).

כשענתה לו שזו אכן אמה, כמעט והתעלף. בהמשך השיחה הסביר לה שהוא הסתכל עלי כל פעם שעלתה לאכול מאחר שהיא מאוד דומה לאמה מבחינה המראה והדיבור.

אנשל הכיר את סבתא רבתא שלי, הניה מן, בעבר. כשפרצה מלחמת העולם השנייה אבדו דרכיהם – מאז לא פגש אותה. מיד חנה התקשרה לאמה ונתנה לה לדבר עם אנשל, והם נפגשו מספר פעמים.

הזוית האישית

אלעד: היה לי מאוד כיף להתחבר לשורשים של סבתא שלי ולשמוע סיפורים מעניינים. שמחתי לתעד את סבתא במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.