מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך  27.12.45 במושב בית-יוסף אשר בעמק בית-שאן, להורי, כרמלה וגרשון רייניץ.

הגענו לכפר-הס בתחילת 1950 ואני בת 4, וכאן סיימתי את גן הילדים. משפחתי הגיעה לכפר-הס בעקבות אבי שנבחר להיות מזכיר הכפר. באותה התקופה היינו שלושה ילדים: אחי הבכור מנחם, אני ואחי הצעיר ממני מושיק.

 

בית-הספר שלנו שכן בתל-מונד והיה משותף לכל ילדי גוש תל-מונד. בכל שכבה הייתה כיתה אחת, ובמשך הזמן, כשהגיעו עולים חדשים (בתחילת שנות החמישים), גדל בית-הספר והיו בו שתי כיתות מקבילות בכל שכבה.

 

מורתי בכיתה א' הייתה תמר עמרמי.כשהגעתי לכיתה ה' קיבלנו "תוספת למשפחה". באמצע שנת הלימודים נולדה אחותי רינה. היום, היא ראש החוג ללימודי ארץ ישראל בבית-ברל והיא תרמה רבות למידע הקיים במרכז התיעוד שבתל-מונד.

 

חגים בבית-הספר: מלבד לימודים, היו בבית-הספר הרבה פעילויות. חגגנו חגים במשותף, שהיוו בעצם חגיגות לכל גוש תל-מונד, חנוכה, פורים וגולת הכותרת הייתה חגיגת הביכורים. שבועות- ביכורים, חג זה היה בכיר החגים בבית-ספרנו בהיות אזורנו- גוש תל-מונד, אזור חקלאי מובהק.

כל תושבי הגוש עסקו בחקלאות ועם בא תקופת הקטיף, קציר, בציר הייתה באוויר אווירה של חג. הקרן הקיימת הייתה שותפה לחג וכל הביכורים שהובאו נפדו ע"י האורחים והתמורה ניתנה לקרן הקיימת לישראל.

 

טיולים במסגרת בית-הספר: הטיולים ברחבי הארץ, בעיקר הטיולים השנתיים, היו נקודות השיא של שנת הלימודים. כל שנה טיילנו למקום אחר בארץ, החל מכיתה ה' הטיולים היו בני יומיים ואפילו שלושה. 

זכורים לי לילות באכסניות נוער מצפון ועד דרום. הלימודים בכיתה ו'מחנך הכיתה היה אליעזר אסתרין, מורה  שמאוד אהבתי.

 

תעודת שליש, שהנייר, עליו היא כתובה, לקוח מדף מחברת פשוט ועליו הציונים בכתב ידו של המורה.

 

 מאז ועד היום בכיתה א' פגשתי לראשונה את חגית, ילדה מתל-מונד, התחברנו ומאז ועד היום (כמעט 60 שנה), היא חברתי הטובה ביותר. בכיתה ד' הצטרפה אלינו רותי, ומאז גם היא חברתי הטובה ביותר. כך לאורך שנים רבות שלושתנו, עם הבעלים שהצטרפו עם הזמן, הילדים והנכדים, הפכנו למשפחה. החברות התחילה בכיתה א' ונמשכת עד היום, נראית לי כערך חשוב בחיי. 

 

כניסה שנייה לביה"ס שלי בשנת 1965 נכנסתי שוב לביה"ס בתל-מונד והפעם בתור מורה צעירה. היה זה מאד מרגש לשוב לביה"ס בתור מורה וללמד באותם חדרי לימוד בהם למדתי במשך שמונה שנים שהיו מאד משמעותיות בחיי.

עדיין אני זוכרת את התחושה הפיזית שהייתה לי כשנכנסתי בשנה השלישית לעבודתי, ללמד בחדר הכיתה בו למדתי כתלמידה בכיתה א'. הבנתי ברגע זה מה משמעות המושג "פיק ברכיים".

 

יהודית הסבתא

סיפורים על שנותיי בביה"ס, העבודה בנושא: "שנותיי בביה"ס" החזירה אותי בזיכרון וברגש להרבה מאוד שנים לאחור. לימודים, חוויות, משחקים, קשרים חברתיים ועבודה  בתחום החינוך אותה מאוד אהבתי ובה השקעתי לב זמן ומאמץ. הקשר בין שתי תקופותיי בביה"ס השפיע מאוד בין תקופה אחת לשנייה, בעיקר בתחום הרגשי.

זו הסיבה ששמחתי לחזור ולתעד את העבר.

 

העבודה המשותפת שלי עם נכדתי הבכורה, מיקה, אני חושבת ומקווה ששתינו נהנינו מחוויה שהיה בה לימוד (שלי בנושא המחשבים), סיפורי עבר מחיי המשפחה וביה"ס ובילוי משותף במסגרת השיעורים. יש במצגת תיעוד של קטע בעל משמעות בחיי המשפחתיים והמקצועיים ויהיה נחמד אם במשך השנים נוכל להציג זאת גם לשאר בני המשפחה ולנכדים הקטנים וגם לאלה שייוולדו בעתיד. אני מקווה שנהניתם, אני, על כל פנים, נהניתי מאד!

 

מיקה הנכדה: "כאשר הייתי צריכה לבחור נושא ליזמות, בחרתי בתכנית הקשר הרב דורי, "גיל-הזהב", מכיוון שחשבתי שיהיה נחמד ללמוד על חיי סבתי כשהייתה צעירה. לאחר שהתחלנו את הפרויקט והתחלנו להכין את המצגת, התעניינתי מאוד בנושא אותו בחרנו וגיליתי סיפורים שונים על משפחתי שלא ידעתי. תוך כדי הפרויקט, לימדתי את סבתי דברים חדשים על המחשב, שלא ידעה לפני כן. 

 

בית יוסף מושב: "בֵּית יוֹסֵף הוא מושב בבקעת בית שאן השייך למועצה אזורית עמק המעיינות. המושב הוקם בשנת 1937 , בעצם מאורעות 1936-1939, כישוב חומה ומגדל ונקרא על שמו של יוסף אהרונוביץ. המושב נעזב במהלך מלחמת העצמאות לאחר שנפגע קשות על ידי הצבאות הירדני והעיראקי אשר פלשו לתחומי המדינה היהודית המיועדת על פי תוכנית החלוקה. חלק מהמשפחות עברו למושב בוסתן הגליל וחלקן לאגודה החקלאית נהריה. המושב הוקם מחדש ב-1951 על ידי עולים מכורדיסטן ועיראק. הוא קיבל את שמו על שם יוסף אהרונוביץ', איש "תנועת העבודה"".

 

תכנית הקשר הרב דורי, 2007

מובילת תכנית אילת שחק