מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים לאה שמיר והיא נולדה ב1963 בקרית מוצקין.

סבא של סבתא לאה, הרב משה אזוגי ז"ל, ניהל בית ספר "תלמוד תורה" בעיר מקנס שבמרוקו. סבתא שלי ניהלה את "יסודי משגב" במשך שתיים עשרה שנים, בניגוד לדעתה של אמא שלה. אמא שלה לא רצתה שהיא תנהל בית ספר, כי החוויה שלה מאבא שלה הייתה לא טובה. הניהול של בית הספר היה לו קשה, אבא שלה חלה בזמן ניהול בית הספר ונפטר בגיל חמישים ושש. אמא שלה פחדה שיהיה לה קשה ושהיא תסבול.

סבתא שלי החליטה לנהל את ביה"ס, אחרי שאימה נפטרה. למרות הקושי שבניהול, סבתא שלי  התמודדה עם אתגרים וניהלה את בית הספר שבו אני לומד מכיתה א'.

השנה סבתא שלי פרשה לפנסיה, החליטה לטוס למרוקו וללכת לקבר של סבא שלה, כדי לסגור את המעגל הניהולי.

היא הגיעה למרוקו , לעיר מקנס, נכנסה ל"בית החיים", ובהתגרשות רבה, החלה לרוץ בין הקברים ולחפש את הקבר של סבא שלה. כעבור זמן קצר היא מצאה את הקבר של סבא שלה, ולהפתעתה גם את הקבר של סבא רבא שלה. בראותה אותם היא פרצה בבכי, במיוחד כשהיא ראתה עד כמה הקברים מוזנחים. היא התקשרה בווידאו לבני הדודים שלה ולדוד היחידי שנשאר לה. הדוד אלי אמר תפילת קדיש בקול רועד.

לאחר המפגש של כל המשפחה בווידאו, עוד בבית העלמין, סבתא החליטה לשפץ את הקבר של סבא שלה, ובכך לסגור מעגל. כעבור שלושה ימים היא קיבלה תמונה של הקבר המשופץ. והרגישה גאווה גדולה.

תוך כדי הסיפור גיליתי שאמא של סבתא שלי נישאה במרוקו לאדם בשם מוריס, ילדה בן, שבגיל חודשיים וחצי אביו נפטר, והיא כאלמנה צעירה עלתה לישראל דרך צרפת בספינה "רגבה". היא החליטה לעלות לארץ עם חיים בנה, כי היא רצתה שהוא יגדל בארץ ישראל.

הזווית האישית

סבתא לאה: התהליך זימן לאורי ולי זמן איכות, ועוד צמתים לשיח בינינו. העומק של השיח הלך וגדל ממפגש למפגש. המפגשים זימנו לנו אתגרים וחוויות, שהעצימו את הקשר בינינו. נוכחנו לדעת, שכל חוויה, גם אם לא התנהלה כמצופה, היוותה שיעור משמעותי בהתפתחות מערכת היחסים בינינו. מבחינתי שיא התהליך היה הריאיון, שבו הבנו את משמעותו של הריאיון המיטבי, המבוסס על עיקרון ההקשבה והסקרנות של המראיין. אורי ריגש אותי בהקשבתו ובהתעניינותו. הוא החל את הריאיון בשאלות מובנות, ומיד שם את הדף בצד והחל לשאול שאלות לא מתוכננות, הביע את דעתו, והפתיע אותי בתובנות שלו לגבי התהליך שעברתי. היום אני יכולה לומר, שדרך הריאיון עיבדתי לראשונה את החוויה שעברתי במרוקו, הודות לאורי. אני גאה באורי מאוד ונרגשת מהרבדים שקיבלה מערכת היחסים בינינו מראשית התהליך.

אורי: אני חושב שסבתא שלי עשתה עבודת שורשים במציאות מתוך שמחה, וזה היה מאוד מרגש עבורי. גיליתי במהלך הריאיון דברים חדשים על המשפחה ועל סבתא שלי. למדתי על סגירת המעגל של סבתא שלי. מתוך תהליך זה ברור לי שאי אפשר לעצור את הרצון של האדם, אם הוא רוצה להגשים את החלום שלו. ריגש אותי במיוחד בראיון שסבתא חיכתה שאמא שלה תילך לעולמה, בשביל להגשים את חלומה, ולנהל בית ספר. כמו כן שימח אותי מאוד שהיא בחרה לשפץ את קברו של סבא שלה ולדאוג לו. בנוסף למדתי על מקומות במרוקו, ועל ההיסטוריה של מרוקו. סבתא שלי סגרה מעגל אחד ושנינו פתחנו ביחד מעגל חדש.