מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אב (אברהם) ונולדתי בירושלים בשנת 1945,  שלוש שנים לפני קום המדינה.

ההורים שלי היו ממשפחות חרדיות וגם הם היו חרדים, אבל כבר יותר מודרניים. הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל שלוש, מהפגזים שהתפוצצו ליד הבית שלנו. גרנו בבית בודד בשדה מול שטחים שהיו בשליטת הערבים, והיינו בקו הראשון לחטוף את האש מהצד הערבי.  אחרי זמן קצר ברחנו מהבית, ועברנו למספר חודשים לשכונת קטמון שבירושלים, והתגוררנו בבית שננטש על ידי ערבים שברחו. לאחר מספר חודשים חזרנו הביתה, ומצאנו שלושה חורים גדולים מפגזים שפגעו ישירות בבניין.

בגיל חמש הלכתי לתלמוד תורה, שם למדתי עד סוף כיתה ה'. בכיתה ו' עברתי לחינוך הממלכתי דתי, עד סוף בית ספר התיכון. עוד בימים של התלמוד תורה התחלתי להתרחק מהדת, וכבר בתיכון הפסקתי לקיים מצוות, אך בבית כיבדתי את ההורים שלי, והתנהגתי בהתאם. אחותי הגדולה דאגה שאני אהיה מנוי על שבועון ילדים בשם "הארץ שלנו", עיתון נפלא, שהכניס אותי לעולם התרבותי של החברה הציונית, והכללית במדינה. עיתון זה עיצב במידה רבה את המושגים והנטיות שלי כבן אדם.

באופן טבעי כשהתגייסתי התנדבתי לצנחנים. הייתי הראשון במשפחה המורחבת בצנחנים, אך בעקבותיי באו נוספים. במהלך השירות בצבא ובעיקר בצנחנים, נפגשתי והכרתי אנשים מחברות שונות לחלוטין, מהסביבה שבה גדלתי. רובם לא היו דתיים, הרבה בני קיבוצים ומושבים וגם עירוניים ממקומות שונים בארץ. השירות הצבאי הביא אותי למקומות רבים בארץ, שלמדתי להכיר אותם, אחרי השנים המסוגרות בירושלים.

השתחררתי אחרי שלוש וחצי שנים, חלק מזה בשירות קבע. שנה אחרי השחרור פרצה מלחמת ששת הימים. אני הייתי אז במילואים והייתי בחטיבת הצנחנים שלחמה בירושלים. המלחמה הסתיימה בעבורי, כאשר התכנסנו בהר הבית.

מספר חודשים אחרי המלחמה מתוך יצר הרפתקנות, כאשר המושג של "הטיול הגדול" אחרי הצבא לא היה עדיין מקובל. הצטרפתי כחניך לצי הסוחר. ארבע שנים הפלגתי על אוניות שונות, הייתי בהמון נמלים במדינות שונות, ובמהלך השנים האלה השלמתי לימודים, והייתי קצין סיפון שלישי. הפסקתי את עבודתי בצי הסוחר, כדי ללמוד הנדסה. במהלך שנת הלימודים הראשונה ,פגשתי מחדש את סבתא רותי, הפגישה הראשונה שלנו הייתה כשהיינו בגיל שתיים עשרה בערך, והאהבה התלקחה מחדש. החתונה התקיימה מספר חודשים לאחר מכן, בחצר של אחותי מלי במושב. שנה ראשונה לאחר הנישואים גרנו בנתניה קרוב לים, וכל ערב ראינו את השמש שוקעת בים.

עם סיום הלימודים עברנו לערד ועבדתי במפעלי ים המלח, ואשתי רותי לימדה באולפן בערד. במפעלי ים המלח עבדתי תשע שנים, תכננתי ופקחתי על שיפוץ מתקנים, וגם על בניית מפעל המלח. בתקופה שגרנו בערד נולדו לנו מיכל, דוב, ויהודית. אחרי תשע שנים בערד, עברנו לירושלים. בירושלים עבדתי שתים עשרה שנים במפעל אינטל- INTEL , שנתיים בבניית המפעל, ועוד עשר שנים בפרויקטים שונים. הפרויקט החשוב שעבדתי בו היה שיפוץ ושדרוג כל אולם הייצור, ללא כל פגיעה בכמות ואיכות המוצרים. זה היה פרויקט ייחודי בעולם שנמשך ארבע שנים ושהיה לי חלק עיקרי בתכנון השיטות והשלבים, לביצוע העבודות ופיקוח מוקפד, על הביצוע בהתאם לתכנון. לקראת סוף העבודה שלי באינטל למדתי שנתיים קורס מורי דרך, קורס נהדר, שבאמצעותו למדתי המון על ההיסטוריה והגיאוגרפיה של הארץ, וגם עשינו המון טיולים בארץ. במקביל עשיתי רישיון טיס על מטוס קל, ובמשך שנים טיילתי עם חברים ומשפחה בשמי הארץ. אחרי שעזבתי את אינטל המשכתי לעבוד בפרויקטים גדולים, למשל, נמל תעופה בן-גוריון ובמפעל התרופות "טבע".

כשיצאתי לפנסיה התחלתי לטייל הרבה בארץ טיולים רגליים ,התחברתי לכמה קבוצות ואני מטייל לפחות יום יומיים שלושה בשבוע, טיולים ארוכים מהחרמון ועד אילת, לפעמים יומיים, או שלושה ימים רצופים, עם כל הציוד על הגב. בנוסף אני מטייל יחד עם חברים בטיולים ארוכים ברגל, במקומות שונים בעולם למשל, עשרים יום בנפאל, שנים עשר ימים בצרפת שלושה עשר ימים בהרי הבלקן ועוד ארצות.

דבר נוסף וחשוב שאני עושה בשנים האחרונות זה התנדבות ב"עמותת הלל", העמותה ליוצאים לשאלה. העמותה מטפלת ותומכת בצעירים וצעירות, מהחברה החרדית שהחליטו לעזוב את הדת, ואין להם כל אמצעים וקישורים לחיים הרגילים בחברה זו (השכלה, הכרת החברה הכללית ותמיכה משפחתית). הצעירים זוכים לליווי של אדם מבוגר, מקבלים ייעוץ ומלגות ללימוד, ייעוץ והכוונה, חוגים והעשרה כללית, עזרה פסיכולוגית ועוד. לעמותה יש סניפים בירושלים, במרכז הארץ, בבאר שבע, בחיפה וגם בראש פינה. בירושלים באיזור מגורי, העמותה מפעילה בשיתוף משרד הרווחה, מקלט חירום לצעירים וצעירות בסיכון שם הם מקבלים מגורים, מזון ועזרה בהכוונה לעבודה. קירות מעבר לבחורים ולבחורות שאין להם פתרון למגורים, שם הם יכולים לשהות כחצי שנה, עד שנמצא להם פתרון.

העיסוק העיקרי שלי בעמותה זה תחזוקה של מקלט החירום, של הדירות וגם של המשרדים שנמצאים בירושלים, כמו בעיות חשמל, אינסטלציה, תריסים, נגרות וכדומה והכל בהתנדבות.

                                                    סבא אב עובד על אוניה, ליד חופי יפן                                                                                                                            

                                                סבא בצנחנים אחרי קורס מכי"ם 1964

הזווית האישית

אב: הגעתי לכל המפגשים מרחוק, מירושלים והיה שווה. נהניתי לראות את בית הספר, את התנהגות הילדים והקשר עם המורות. הביקור המשותף במוזיאון "אנו" היה מרגש. בנוסף לעבודה בבית הספר, היו לנו שיחות נוספות שבעקבותיהם ניר גילה עניין, באספקטים נוספים במשפחה, שניראה שנגעו לליבו.

ניר: היה מדהים לעבוד עם סבא וללמוד עליו. גיליתי עליו הרבה דברים חדשים שלא ידעתי. המפגשים היו ממש חשובים ומעניינים, אני חושב שהפרויקט של הקשר הרב דורי, חשוב מאוד גם לילדים וגם למבוגרים. אני למדתי הרבה מהתוכנית הזאת ונהניתי אפילו יותר.