מאגר סיפורי מורשת

שמי נמרוד רנגיני, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי רחל רנגיני ז"ל, אשר נפטרה לפני כשנה. בתיעוד הזה תוכלו לקרוא על שורשיה, ילדותה ומעט מחייה והערכים בהם דבקה.

סבתי רחל רנגיני היא ילידת 1934 (אין תאריך מדויק כי לא היה תיעוד בזמנו). היא נולדה בעיר סרדשט בכורדיסטן האיראנית הממוקמת על גבול עיראק. שמות הוריה: חכם אהרון ופריזת (עליזה). למשפחה היו שישה ילדים, רחל הייתה הבת האמצעית. האבא חכם אהרון היה רב הקהילה היהודית בעיר וכן עסק בצורפות ונתן שירותי צורפות לכל אנשי העיר והכפרים בסביבה. הלקוחות היו מרוצים מעבודותיו ושילמו לו בעין יפה, לכן הוא ומשפחתו חיו ברווחה כלכלית. האימא פריזת (עליזה) הייתה עקרת בית ועסקה בגידול הילדים ובדאגה לכל צרכי המשפחה.

כילדה צעירה סבתא רחל התחברה לילדות של השכנים הגויים, שיחקה איתם, למדה את שפתם ואפילו נהגה מתוך סקרנות ללכת איתן למסגד. היא למדה את תפילות המוסלמים והייתה בקיאה במנהגיהם. פעם אחת, אחת הילדות המוסלמיות זרקה אבן על רחל ופצעה אותה במצחה. אימא של רחל הלכה להתלונן אצל אביה של הילדה. האב עורר מהומה בכל הרחוב וסיפר שקר – שאימא של רחל קיללה את דתו. כמה גברים מוסלמים התארגנו כדי לערוך פוגרום ביהודים. המשטרה המקומית יחד עם ראש העיר הזהירו את הפורעים שינקטו נגדם ביד קשה אם יעזו לפגוע ביהודים. לאחר בירור שנערך אצל מושל העיר בו סיפרה אימא של רחל את עמדתה ומהלך הדברים, החליט המושל שמשפחת הילדה הפוגעת תשלם קנס.

רחל לא למדה בבית הספר – באותה תקופה לא היה נהוג לשלוח בנות לבית הספר אלא רק בנים למדו. היא מעולם לא למדה קרוא וכתוב, אך הייתה מאוד סקרנית והשלימה רבות מידיעותיה משיחות עם אנשים. לרחל הייתה עברית טובה מאוד למרות שלא למדה.

כשרחל עלתה ארצה היה מצב כלכלי מאוד קשה במדינה. היא נאלצה לעבוד בניקיון בתים כדי לעזור בפרנסת המשפחה באזור כפר יונה. מכיוון שלא הייתה תחבורה ציבורית טובה באותם זמנים, נאלצה ללכת ברגל מרחקים גדולים כדי למצוא עבודה. כשהתחתנה עם מרדכי, עברו לגור במושב עובדים שנקרא "פעמי תש"ז", שם עסקו בחקלאות ועבודת אדמה כעשר שנים. לאחר תקופת המושב עברו לגור בירושלים, שם שוב חזרה ועסקה בעבודת ניקיון בבתים ולאחר מכן עבדה בבנק ישראל וקופת חולים כללית, עד ליציאה לגמלאות.

כשרחל הגיעה לגיל 19 שידכו אותה לאלמן צעיר – מרדכי, אב לבן, שאשתו נפטרה בלידה. רחל ילדה את הבן שמואל. הם התיישבו במושב עובדים "פעמי תש"ז". רוב המתיישבים היו מהקהילה של מרדכי. לאחר כעשר שנים הם עברו לגור בירושלים בשכונת "ממילא", שם כבר גרו מרבית משפחתה של רחל. רוב האנשים שגרו בשכונה זו היו מקהילת כורדיסטן האירנית. רחל ומרדכי הביאו לעולם שישה ילדים. לרחל ומרדכי יותר מעשרים נכדים ועוד כמה נינים.

סבתא רחל יצאה לגמלאות לאחר שנים ארוכות של עבודה פיזית קשה. היא מילאה את הזמן שלה בכך שהלכה למועדון גימלאים, שם בילתה חלק מהיום. היא תמיד אהבה לבשל ולתת אוכל כורדי מסורתי (טעים בצורה יוצאת דופן) לנכדים. לפעמים הייתה שולחת אוכל לנכדים על ידי בני המשפחה. כשיכלה, תמיד הייתה דואגת לארח בשבת את ילדיה ונכדיה.

מסר לדור הצעיר

המסר העולה מקורות חייה של סבתא רחל ומועבר לדורות הבאים, הוא לא להתייאש לעולם. למרות כל הקשיים להמשיך לחיות, לעבוד, להתפרנס ולדאוג למשפחה ולילדים תמיד.

הזוית האישית

סבתא רחל נפטרה לפני כשנה. התיעוד נעשה עם דודה של נמרוד, אהובה כהן. נמרוד כותב: "סבתא תישאר בליבי לנצח. היא הייתה אישה מאוד חכמה למרות שלא ידעה קרוא וכתוב. היא עברה המון קשיים בחייה ובכל זאת הקימה משפחה לתפארת.