מאגר סיפורי מורשת

שמי יהונתן שיק, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתף השנה, אני מתעד את סבתי, חיה שיק.

משפחתה של סבתא שלי (אימא של אבא) עלתה למדינת ישראל מפולין אחרי שניצלה מהשואה. המשפחה של סבא רבא שלי גרו בעיר לודז' בפולין לפני המלחמה והתפרנסו מעבודות נגרות. עם פרוץ המלחמה, הנאצים פשטו על העיר, תפסו את כל בני המשפחה ושלחו אותם למחנות השמדה. את סבא שלי ואת אבא שלו שלחו למחנה עבודה בסיביר שברוסיה, שם עבדו בפרך. אבא של סבא לא הצליח לשרוד את המחנה והוא נפטר בסיביר. במחנה העבודה תנאי המחייה היו בלתי אפשריים וסבא נאלץ לאכול כלבים על מנת להתקיים.

סבתא חיה, הוריה, אחיה ודוד שלה

עם תום המלחמה, סבא של אבא שלי חזר לביתו בפולין ושם התברר לו שכאמור אף אחד ממשפחתו לא שרד את השואה. הוא החליט לעלות לארץ לבדו. בדרך לארץ הוא פגש את סבתא של אבא שלי שגם היא הצליחה לשרוד את השואה ברומניה. הם התחתנו בדרך לישראל באיטליה. כזוג נשוי הם הפליגו באונייה לישראל וכשהגיעו לארץ גורשו על ידי הבריטים לקפריסין, שם נולדה סבתא חיה.

שני ההורים של סבתא שלי נולדו סמוך לחג החנוכה, למרות שלא יודעים את תאריך הלידה המדויק. סבא שלי אהב לחגוג תמיד את יום הולדתו ואת חג החנוכה באכילת לעטקס (לביבת תפוחי אדמה) עם הרבה סוכר מעל וקרא לזה ביידיש: "לעטקס מציקר" (לטקס עם סוכר).

סוף טוב הכל טוב – לבסוף הצליחו להגיע לישראל, שם הקימו את ביתם בירושלים, ושם גרו עד יום מותם הוריה של סבתא חיה. הסיפור המשפחתי מעורר בי גאווה והשראה והתרגשתי לשמוע אותו מסבתא.

הזוית האישית

יהונתן הנכד המתעד: במהלך העבודה על התיעוד התרגשתי מאוד מהסיפור ומצד שני חשתי עצב בגלל שלמדתי עד כמה קשה היה בשואה למשפחתי ולכלל העולם.