מאגר סיפורי מורשת

שמי יהונתן שלזינגר, ואני בחרתי לתעד במסגרת תוכנית הקשר הר-דורי את סבתא שלי מצד אימי, תמרה רביע (קנגברי).

הוריי, הלן ומאיר, עלו לישראל בשנת 1948 מטעמי ציונות. הם עלו לבדם, ללא הורים, אימי הייתה בת 14 ואבי היה בן 20. לאחר עלייתם שוכנו במעברת פרדס חנה באוהלים. שם הם הכירו.

קצת על מחנה העולם פרדס חנה, שם הכירו והתחתנו הוריי. מחנה העולים בפרדס חנה היה אחד משני מחנות העולים הגדולים בישראל, שאכלס באופן זמני עולים לישראל בימי העלייה ההמונית. בהמשך הוקמה בחלק משטחו מעברה. הצבא הבריטי, בתקופת שלטונו בארץ ישראל הקים, מחנות צבא גדולים בין פרדס חנה לבנימינה. אנשי ההגנה הצליחו לשכנע את הבריטים להשאיר את אותם מבנים גם לאחר נסיגתם, על מנת שאלו ישמשו לקליטת עלייה, וכך היה. המבנים הוסבו לארבעה מחנות עולים.

באוקטובר 1948 שכנו במחנה בפרדס חנה כ-4,500 עולים, ומתחילת 1949 עלה משפרם ל-10,000 עולים שגרו בצריפים ובאוהלים, ולקראת סוף שנת 1950 שהו בארבעת המחנות כ-15,000 נפש. בנוסף, הוקמו ליד מחנות העולים שתי מעברות. אני לא יודעת לספר הרבה על החוויה של הוריי במעברה.

בשנת 1950, במערבה, אימי אספה תלושי אוכל, וכך ארגנה את חתונתם שהתקיימה באוהל במעברה. נולדו להם שלוש בנות אילנה, תמי ויעל – אני היא האחות האמצעית.

אני נולדתי ב-1953, בבית חולים מאיר בכפר סבא. בתחילת ילדותי התגוררתי בתל מונד, ברמת השרון, ברמת גן, ובגיל 6 עברה המשפחה לנתניה. עברנו הרבה בתים בגלל העבודה של אבא שלי שהיה נהג אמבולנס של קופת חולים. לכן עברנו ממקום למקום. בתל מונד היה לנו בית פרטי שמסביבו היו הרבה פרדסים, היה שומר על סוס תמיד בפרדסים כדי לשמור שלא ייקחו מהיבול .אני זוכרת שהיינו עושים קטיף. אני והאחיות שלי היינו מאד קשורות זו לזו . את כיתה א' כבר למדנו בנתניה. עברנו לרחוב סוקולוב ששם חייתי עד שהתחתנתי . למדתי בבית הספר "בארי" ולמורתי בכיתה א' קראו אביבה. בהפסקה היינו משחקים כדורסל, תופסת, מחבואים , 5 אבנים וקלאס.

שירותי הצבאי

אני התגייסתי לצה"ל בשנת 1971 כשהייתי בת 18 לחיל הקשר. השירות שלי היה בחאו –יונס ובעזה. כשאני הייתי חיילת שטחי עזה נשלטו ע"י הצבא, זאת לאחר מלחמת ששת הימים שצה"ל כבש את האזור.

התפקיד שלי היה היה אלחוטנית. הייתי אחראית על כל מכשירי הקשר, ומעבירה נתונים לחיילים בשטח. בשנת1973 השתחררתי מהצבא, ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים. גוייסתי אותי למילואים מיום כיפור ועד פסח. חצי שנה ברציפות היינו במילואים.

מקצוע ותעסוקה

בבית הספר התיכון טשרניחובסקי, למדתי הנהלת חשבונות, ובגיל 16 כבר התחלתי לעבוד בביטוח לאומי בתור פקידה, מזכירה והנהלת חשבונות. עזבתי לאחר ביתי הרביעית בשנת 1987. החלטתי להתפטר ולהתמסר לגידול ילדיי . לאחר הולדת בני החמישי, בשנת 1991 התחלתי לעבוד בבית חולים לניאדו בתפקיד כח עזר במחלקה פנימית והמטולוגיה. כחלק מתפקידי טיפלתי בחולים, הגשתי עזרה לרופאים ולצוות האחיות. שם עבדתי עד לפנסיה.

בגיל 67 עזבתי את עבודתי, והיום אני מגדלת את נכדי הקטן ואהוב מיכאל.

היכרות , נישואים ובניית משפחה הכרתי את סבא משה בחוף הים בנתניה, שיחקנו מטקות וכך הכרנו. בשנת 1977 התחתנו והקמנו בית בישראל , ברחוב שלמה המלך בנתניה.

ילדתי את בני בכורי עזרא בשנת 1978, שנקרא כך על שם אבא של סבא. הוא התחתן עם מורן וביחד הביאו לעולם, בעזרת השם, 6 ילדים. בשנת 1979 ילדתי את מאיר, שנקרא כך על שם אבי, הוא התחתן עם אסנת, ולהם 3 ילדים. בשנת 1983 ילדי את עודד, שנקרא כך על שם שחקן הכדורסל עודד מכנס, ולו 7 ילדים. בשנת 1987 ילדתי את ביתי מיכל המהממת שפשוט אהבתי את השם הזה, ולה 4 ילדים . בשנת 1991 ילדתי את יובל, שהוא עדין רווק. אנחנו נפגשים בחגים, ימי הולדת, שבתות ואירועים. אני תמיד דואגת שילדי יהיו מאוחדים.

הזוית האישית

הנכד יהונתן: התכנית גרמה לי להיפגש עם סבתא ולשמוע את סיפור חייה בצורה מעמיקה, נהניתי מאוד מהתהליך, וראיתי שזה גם תרם לקשר שלי עם סבתא ושימח אותה. תודה סבתא.