מאגר סיפורי מורשת

שמי תמי עצמון, נולדתי בתל אביב בשנת 1945, בת שנייה מבין שלוש בנות להוריי חנה ואלכסנדר לרר, שסיפור עלייתו של כל אחד מהם הוא חלוציות וציונות.

אבי אלכסנדר לרר (סבא רבא של אור, נכדתי) נולד בשנת 1910 בקילצה, פולין, למשפחה חרדית – הורים ושבעה ילדים שנשאו תמיד עיניהם לציון ולירושלים.

בגיל 15 החליט לעשות מעשה, פשט את בגדי החסיד והצטרף לקבוצה של תנועת "החלוץ" שתכננה לעלות לארץ. כעבור כשנתיים בשנת 1928 הגשים חלום זה והגיע עם חבורת חלוצים לארץ, כאן הצטרף לגרעין ההקמה של קיבוץ גבעת השלושה.

לאורך כל השנים, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, ניהל קשר מכתבים רציף והדוק עם אחיו ואחיותיו שנשארו בפולין שחלקם היו כבר בעלי משפחות. במכתביהם אליו השמורים אתנו הובעה כמיהתם של כולם לעלות לארץ ותחנוניהם לעזרתו לסייע להם בדרכים לא דרכים שהיו מקובלות אז להגשים את חלום העליה. אבי הצליח להשיג certificate (סרטיפיקט) – אישור עלייה לארץ בתקופת השלטון הבריטי, עבור שני אחיו הצעירים ממנו שהיו עדיין רווקים, מה שעזר לאישור ההיתר. אחיו יצחק וקלמן הגיעו לארץ טרם פרצה המלחמה וכך ניצלו חייהם.

כל יתר בני משפחתו של אבי ניספו ולפי המידע שבידנו הובלו למחנה טרבלינקה.

אחד מזיכרונות הילדות החזקים שלי, הוא תמונת אבי יושב ומאזין רב קשב ל"מדור לחיפוש קרובים" בקול ישראל, אולי יימצא שביב מידע לגבי משפחתו ואולי מישהו בכל זאת ניצל.

כעבור מספר שנים עזב אבי את הקיבוץ, השתקע בתל אביב שם פגש את אמי, בבית אחותה שהגיעה לארץ במסגרת ההכשרה יחד אתו שנים מספר קודם לכן.

טלגרמה – מברק ברכה לנישואי אבי אלכסנדר לרר עם אמי חנה גינצברג שנשלחה מקילצה, פולין, בשנת 1937. הטלגרמה נשלחה מאחותו מאטל שנספתה בשואה

אמי חנה לרר (סבתא רבתא של אור) נולדה בשנת 1914 בקילצה, פולין, למשפחה ציונית, בת שישית למשפחה בת שבעה ילדים. אחיה ואחיותיה הבוגרים ממנה שחלקם נישאו עוד בפולין עלו לארץ במסגרת ההכשרה. בשנת עלייתם היתה עדיין אמי תלמידת תיכון בתיכון פולני בקילצה, בה נהוגה הייתה שיטת ה-Numerus Clausus –"מספר סגור" שיטה להגבלת מספר התלמידים היהודיים בכל כיתה.

אמי נהגה לספר כי הרגישו בפירוש את ניצני האנטישמיות בבית הספר. בשנת 1932 סיימה אמי את הלימודים ובעזרת תעודת הבגרות נרשמה ללימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים. בזכות התעודה זכתה לרשיון עלייה יחד עם אמה ואחיה הצעיר.

הוריי נישאו בתל אביב בשנת 1934, הקימו משפחה לתפארת, בנות, חתנים, נכדים נכדות נינים ונינות, כולם משכילים, ערכיים ומצליחים – איש איש בדרכו.

הוריי הקנו לנו חינוך ערכי, יהודי וישראלי. חשיבות הציונות וערכיה היו נר לרגליהם ומגדלור לערכים שהקנו לנו, בנותיהם. הם הדגישו תמיד את חשיבותה ומשמעותה של מדינת ישראל, מקום שכשהגיעו אליו היה "רק חול וחול" כמאמר השיר ונוצר, נבנה, עלה ושגשג לנגד עיניהם. הם שבו והדגישו כי "אין לנו ארץ אחרת…"

לאור תובנות והבנות אלה גידלנו את ילדינו ועוד נמשכת השלשלת…

בשנת 1971 נישאתי למנחם עצמון, שנינו בוגרי אוניברסיטה, ועשינו ופעלנו רבות בתחומים שונים במהלך שנות נישואינו. אנו הורים לארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות וסבים לשלושה עשר נכדים. אור היא נכדתנו הרביעית.

הוריי טמונים בחלקת ותיקי ההגנה בבית העלמין בחולון משום שאבי היה חבר בארגון "ההגנה" והיה בין המאתיים הראשונים שהתנדבו לארגון. במלאת עשור למותו הצטלמנו בנותיו, בני זוגן ועשרת נכדיו ונכדותיו ליד מצבת הוריי, סמל "ההגנה " נקבע על המצבה הכפולה.

המשפחה ליד מצבת הוריי

חפץ העובר במשפחה

במהלך התכנית, הצגתי שני חפצים מיוחדים למשפחה: האחד, חנוכייה מעופרת יצוקה. חנוכייה זו שמורה עמי מימי גן הילדים משנת 1950, אז קיבלתי אותה כמתנה לחנוכה, ומאז ועד היום אני מדליקה בה את נרות החנוכה. השני – סכין פתיחת מעטפות. אבי אלכסנדר לרר קיבל סכין זאת בשנת 1949 א' לעצמאות ישראל. סכין זו שימשה בבית הוריי לאורך כל שנות ילדותי, קיבלתי אותה כמזכרת, והיא משמשת בביתי לפתיחת מעטפות עד עצם היום הזה.

כרטיס עמידה למכביה השלישית של אבי

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר אלחריזי בתל אביב, תשפ"ב, בהנחיית המורה המובילה אתי מונוביץ'.