מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים

שמי שרי בן עזרא, נולדתי בשנת 1962 בעיר ראשון לציון, בת בכורה להורי אסתר ואליהו צונזר. אמי ממוצא טורקי וילידת הארץ ואבי ממוצא פולני שבילדותו עבר את השואה. אמי עבדה כסייעת בגן ילדים, ואבי היה נגר. הייתי הנכדה הראשונה במשפחה ולכן גם מאוד מפונקת. כיוון שהייתי הנכדה הראשונה נקראתי על שם סבתי שרה כי כך היה נהוג במשפחה. לאחר כשנתיים וחצי נולדה לי אחות נוספת. בשם אביבית ובן זקונים בשם קובי שהפרש השנים בנינו הוא 10 שנים.

בילדותי

הסביבה בה גדלתי

גדלתי בבית צמוד קרקע. היו לנו חמישה חדרים. סבתי (שעל שמה נקראתי) התגוררה איתנו בבית. באזור המגורים שלנו לא היו בניינים. כולם גרו בבתים פרטיים, מהצד האחורי של הבית שלנו היה פרדס, ומקדימה היה מגרש ריק, בו נהגנו לשחק יחד עם כל ילדי השכונה.

כשהייתי ילדה לא היו מחשבים ולא היו פלאפונים, וחלק נכבד מהיום בשעות הפנאי שיחקנו עם חברים או עם בני המשפחה במשחקי חצר למיניהם כגון: חבל, גומי, כדור, גולות, תופסת, מחבואים, קלאס ועוד… בבית היינו משחקים במשחקי קופסא וקלפים כגון: לוטו, דומינו, פאזלים ועוד… הייתי גם נפגשת עם חברות בבית שלהם או בביתי.

בתקופה בה הייתי ילדה לא היו קניונים ולא היו רשתות שיווק לקניית מצרכי מזון, כמו היום. היה לנו בבית יום קבוע בו הלכנו עם ההורים לקניות כדי לעזור להם. היינו הולכים לשוק ושם קונים את רוב המצרכים. הייתה גם חנות מכולת שכונתית שבה היינו משלימים את הקניות לצריכה היומיומית. לעיתים אבי היה נוסע לשוק הכרמל ושם קונה מצרכים שקשה היה להשיגם באזור המגורים שלנו. היו לי תחביבים, אהבתי לרקום, לצייר ולקרוא ספרים. בנוסף שיחקתי כדור יד במכבי ראשון. הייתי הולכת הרבה לאימונים ולמשחקים עם קבוצות אחרות.

זיכרון ילדות

כשהייתי בת חמש בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. אני אז הייתי בגן.

באמצע היום אבי הגיע לגן כדי לקחת אותי הביתה. לא הבנתי מה זאת מלחמה, את אבי גייסו לצבא וכדי שאמי לא תישאר לבד עם שתי ילדות קטנות, לפני שאבי הלך לצבא הוא לקח אותנו לבית של סבתי וסבי. לא היו מקלטים וסבא חפר בור רחב וגדול, ובזמן ההזעקות היינו יורדים ויושבים בבור ומכסים מלמעלה עם עלים וענפים שלא יראו  שיש אנשים. מאבא שלי לא ידענו שום דבר עד סוף המלחמה. כי לא היו טלפונים ולאט ניתן היה לתקשר.

 בילדותי

בילוי בחיק המשפחה

בדרך כלל בשבתות היינו מבלים כל המשפחה יחד. היינו יוצאים לטיולים, לעיתים היו טיולים ברגל, היינו הולכים לגן העיר, היו שם כלובים עם בעלי חיים ומתקני שעשועים. לפעמים, היינו נוסעים למקומות רחוקים יותר כגון: ירושלים, צפון, חיפה ועוד… ולרוב היינו נוסעים עם עוד קרובי משפחה. חשוב לציין שלא היינו בבתי מלון כלל.

כשהייתי בת שבע סבי נפטר (אבא של אימא) שקראו לו מרדכי. היה לי עצוב מאוד כי אהבתי אותו והוא תמיד פינק אותי בממתקים.

היינו צריכים לעבור דירה, לגור עם סבתא כדי שלא תישאר לבד. אני לא רציתי לעבור דירה ולעזוב את הסביבה המוכרת לי והחברים, אך לא הייתה לי ברירה, זאת הייתה  עבורי תקופה מאוד קשה, תקופת הסתגלות קשה.

בית ספר

למדתי בבית ספר יסודי "חביב" עד כיתה ח', כי בעבר לא היו חטיבות ביניים. בית ספר "חביב" הוא בית הספר העברי הראשון.

אחד הדברים הזכורים לי מבית הספר שהייתה מסעדה בתוך בית הספר. אנחנו כתלמידים עבדנו ולמדנו במסעדה, היה שיעור שניקרא "כלכלת בית", היינו מכינים את האוכל ובשעה 12 כל התלמידים שהיו רשומים למסעדה היו באים לאכול, אנחנו היינו מגישים את האוכל וכשהם סיימו היינו מסדרים ומנקים את המסעדה. אהבתי מאוד את הפעילות הזאת.

דבר נוסף שהיה בבית הספר הם תחרויות כדור בהפסקות בין כיתה לכיתה. אני הייתי שוערת בנבחרת הכדור יד של הכיתה וכל קבוצה שהייתה מנצחת, הייתה משחקת נגד קבוצה אחרת ביום אחר בהפסקה. היו גם טיולים שנתיים שמאוד אהבתי לדוגמה: בכיתה ח נסענו למצדה.

למדתי בבית ספר תיכון, "הגימנסיה הריאלית" בה למדתי ארבע שנים. היו גם טיולים שנתיים שמאוד אהבתי בתיכון.

תמונות מהטיולים השנתיים שלנו

השירות הצבאי

התגייסתי לצבא באוגוסט 1980 ועשיתי טירונות בבה"ד 12. תקופת הטירונות זכורה לי כתקופה קשה מאוד, לא להיות בבית, לא לראות את המשפחה והחברים, להסתגל לתנאים חדשים ולדעת לבצע פקודות. לעיתים הרגשתי בודדה ואפילו מושפלת. מאוד התגעגעתי והרגשתי שהמסגרת הצבאית לא מתאימה לי או שעלי ללמוד להסתדר בכל מצב. לאחר הטירונות נשלחתי לקורס מורה חיילת אך לא סיימתי את הקורס מכיוון שהייתי אמורה להתחתן. שירתי במשך שלושה חודשים בלבד ונישאתי.

 בתקופת השירות הצבאי

תפקידים ומקומות עבודה

למדתי להיות מורה וגננת בסמינר "אחווה". למדתי במשך שלוש שנים. כשסיימתי עבדתי שנה אחת כגננת בגן ילדים, ולאחר מכן עברתי לעבוד כמורה בבית ספר "עין הקורא" במשך חמש שנים. לאחר מכן עברתי ללמד בבית הספר "חביב" (בית הספר בו למדתי גם עבדתי). שם עבדתי 12 שנים, ואז עברתי ללמד בבית ספר "נווה דקלים" במשך 15 שנים. במשך כל שנות עבודותיי בהוראה הייתי מחנכת כיתה ולימדתי כיתות ב'-ד'.

פרשתי לפני כשלוש שנים לאחר שלושים ושלוש שנות עבודה בהוראה.

מנהגים ומסורת

גדלתי במשפחה חילונית לאבא ניצול שואה. במשפחתנו הקפידו לשמור בדרך כלל על מנהגים בחגים. הקפדנו לחגוג ביחד בעיקר את חגי תשרי ופסח ולקיים את כל המצוות והמנהגים. לדוגמה: ביום כיפור מבחינתנו היה זה יום קדוש, היינו צמים בו ולא רואים טלוויזיה. בראש השנה ובפסח הקפדנו לאכול את כל הברכות ובפסח ערכנו את סדר פסח כהלכתו. בחג סוכות אבי תמיד בנה לנו סוכה בחצר ואנחנו הילדים הכנו קישוטים לסוכה. בחג שמחת תורה היו קונים לנו הילדים דגלים והיינו הולכים איתם לבית הכנסת. בחנוכה הקפדנו על הדלקת נרות בחנוכייה. בט"ו בשבט ערכנו סדר ט"ו בשבט ואכלנו מפירות ארץ ישראל. בחג פורים אמי תמיד הייתה אופה עוגיות וכמובן אוזני המן והיינו שולחים משלוחי מנות לכל המשפחה. ובחג שבועות כל המשפחה המורכבת הייתה מתכנסת יחד והיינו אוכלים מאכלי חלב.

כיום אני כאישה בוגרת אימא וסבתא מקפידה עדיין לשמור על המסורת במשפחתי כדי שהם ימשיכו בכך.

מסורת משפחתית

תחביבים בזמן הזה

אחד התחביבים האהובים עליי ביותר הוא טיולים. אנחנו מרבים לטייל בארץ ובטבע ואוהבים אטרקציות רגועות כגון: רפטינג, רכיבה על אופניים ועוד…  מטיילים הרבה בקיבוצים בצפון, בכנרת, בבתי מלון, באילת ובים המלח. נסענו גם לטיולים בחו"ל אבל שם לא היו אלה טיולי טבע אלא אתרים היסטוריים. טיולנו במדינות כגון: טורקיה, צרפת, בלגיה, ספרד, אנגליה, הולנד, הונגריה, בולגריה, יוון, איטליה ועוד…

 מטיוליינו בארץ ובחו"ל

ראפטינג

בטיול לפריז

חתונה

כשהייתי בת 15 וחצי תלמידת תיכון הכרתי את משה שהיה החבר שלי שבהמשך הפך להיות בעלי,  הוא התגייס לפניי לצבא, כשהכרנו. היינו חברים במשך שלוש וחצי שנים. (כל תקופת החברות שלנו הוא היה בצבא) כשהתגייסתי לצבא החלטנו להתחתן. כשהייתי בת 19 התחתנו בתאריך 801119. ערכנו חתונה מפוארת באולמי כלנית שבתל אביב. היינו הזוג הראשון בחבורה שהתחתנו.

 ביום נישואינו

כשאני ובעלי היינו נשואים חצי שנה רכשנו את הבית הראשון שלנו בשכונת רמת אליהו שבראשון לציון. בשנת 1981. מאחר והיינו זוג צעיר ולא היה לנו מספיק כסף הסתפקנו בדירה פשוטה בבניין ישן בן 4 קומות ללא מעלית. הדירה הייתה בקומה 3. בדירה היו שלושה חדרים. בדירה זו נולדו לנו 3 ילדים. התגוררנו בבית זה 10 שנים. לאחר מכן עברנו לדירה נוספת גדולה יותר בראשון לציון שם גרנו כ- 8 שנים. ובשנת 1999 עברנו לדירה נוספת גדולה וחדשה יותר במרכז העיר בה אנו מתגוררים עד היום.

בתאריך 82220 נולדה בתי הבכורה שבזכותה הפכתי להיות אימא (היא גם אימא של נועם שעושה עבודה זו). לאחר כ- 3 וחצי שנים בתאריך 85919 נולדה בתי השנייה. לאחר 3 וחצי שנים נוספות נולד בני השלישי בתאריך 89311. ולאחר כ- 10 שנים נולד בני הרביעי ב- 981117.

יש לי ארבעה ילדים. הבת הגדולה אורית נשואה ולה שלושה ילדים. הבת השנייה מיכל, נשואה ולה שלושה ילדים. הבן השלישי ירון, נשוי ולו שני ילדים. והבן הרביעי תומר סטודנט. סך הכול יש לי שמונה נכדים. שלוש בנות וחמישה בנים.

 תמונה משפחתית

חפץ יקר ערך

אני נולדתי, הנכדה הראשונה במשפחה מצד אימא שלי. לסבתא שלי קראו שרה ועל שמה קראו לי. סבתא שרה מאוד אהבה אותי. היו לה תכשיטים אותם קיבלה בירושה מאימא שלה. הקשר בני לבין סבתא היה מיוחד מאוד, היינו קרובות מאוד אחת לשנייה ואני טיפלתי בסבתא כשהייתה חולה או זקוקה לעזרה.

סבתא הבטיחה לי שלאחר מותה היא מורישה לי את התכשיטים המיוחדים שלה כי אני הנכדה הבכורה ומגיעה לי זכות זו. אני עונדת את השרשרת שסבתא הורישה לי עד היום (בנוסף היו גם צמידים אותם נתנה לי אך הם נשברו ושמורים אצלי עד היום).

תמונה של השרשרת

קישור לסרטון הראיון עם סבתא שרי ובו היא מספרת על חלומה

הזוית האישית

נועם: היה לי ממש מהנה ללמוד על סבתי דברים חדשים ולגלות דברים שלא היה לי מושג שהיו. נהניתי לשבת עם סבתא ולשמוע מפיה את כל עברה מילדות ועד עכשיו. רוצה אני לאחל לסבתי שתמשיך להיות עם מוטיבציה לעזור לי ולכולם ולהתמיד ולהשקיע. שתמשיך להכין לנו דברים משובחים ולארח אותנו. והכי חשוב שתהיה בריאה ומאושרת ושתמשיך עם חיוך עם שמחה ועם סבא באריכות ימים.

סבתי מאחלת לי בריאות, הצלחה, שאני אגשים את כל השאיפות שלי, שתמיד אהיה מאושר ויהיה לי טוב ושאני אצליח בחיים ושהיא תזכה לראות אותי עוד הרבה שנים בבריאות ואושר.