מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה וייך אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית ובחרתי להשתתף בתכנית יחד עם סבתא שלי שרה וייך, שרה היא סבתי מצד אבי. היא סיפרה לי את סיפור ילדותה בתל אביב ואותו העלתי לפה.  

אימא של סבתא שרה הייתה ילידת פולין שחיה בוינה, שמה היה נחמה. אבא שלה, אריה, היה יליד רוסיה שעבר למצרים (לא זכורה לסבתא שרה שנת עלייה). סבא רבא וסבתא רבתא שלי, נחמה ואריה התחתנו בארץ ישראל. סבתא רבתא נחמה, הייתה עקרת בית וסבא רבא שלי, אריה היה צבעי במקצועו.

שרה, סבתי, נולדה בשנת 1941 בתל אביב. הם גרו ברחוב הרצל, הם גרו בבניין בקומה השלישית, אז לא היו מעליות. היא למדה בבית ספר השחר והמשיכה בשיכון דן. סבתא סיפרה לי שבילדותה, היא וחברים שלה בתור משחק ילדות אהבו להטריד אנשים ולעשות מעשי קונדס שובבים. בין מעשי הקונדס, סיפרה על סבתא שהיא אהבה להוריד חוט עם ארנק כסף מביתה בקומה השלישית, לשכנים שגרו מתחתיה ובכל פעם שמישהו מהם ניסה לתפוס את הארנק, הם משכו את זה למעלה כשאנשים ניסו לתפוס את זה.

זיכרון ילדות נוסף של סבתא שרה, בכל יום חמישי, אימא שלה נהגה לקנות דגים לכבוד ארוחת יום שישי. אז היו קונים את הדגים חיים והיא הייתה שמה אותם עם מים באמבטיה וסבתא נהנתה לשחק עם הדג וצפות בו וחה באמבטיה. ביום זה כמובן שלא יכלו להתקלח. חוויה נוספת עליה סיפרה, הייתה שבשדרות רוטשילד בתל אביב, שם הייתה להם מין גינה ובה בריכת דגים לנוי, וכשהם היו קטנים אז הם היו קופצים למים יחד עם דגי הנוי.

שרה הייתה חברה בתנועות הנוער של הצופים. כשסיימה לימודיה והתגייסה לצבא היא שירתה בפיקוד דרום בבאר שבע, והייתה מגיעה רק פעם בשבוע לחופשת סוף שבוע הביתה. היא מאוד נהנתה בשירות הצבאי וסיפרה שבמסגרת תפקידם, הם היו עושים סיורים בלילות יחד עם יחידה דרוזית כדי לסמן נקודות ציון ולמפות את השטח.

לאחר שהשתחררה מהשרות הצבאי, היא מיד התחילה לעבוד בתעשייה האווירית. את בעלה אמנון הכירה במקרה, כשיצאה עם חבר, שהיציע שהם יצאו יחד עם עוד זוג חברים.  כך יצאו יחד עם הזוג השני והיא וסבא אמנון התאהבו והם התאהבו אחד בשניה והתחילו לצאת. אמנון היה אז חקלאי במקצועו (כל בניו המשיכו בדרכו גם אחרי שהוא נפטר).

בגיל 24  סבתא שרה וסבא אמנון ז"ל אימצו את בנם הראשון – גלעד ושנתיים לאחר מכן אימצו את בנם השני גולן (אבא שלי) ובגיל 40 באופן מפתיע ילדה סבתא שרה את בנה השלישי – דן.

שלושת האחים: גלעד, גולן ודן בילדותם

ילדים זה שמחה…. סיפור הילדים…

שרה ואמנון עשו את כל הבדיקות האפשריות כדי להיכנס להריון. הם ביקרו אצל המון רופאים והדבר לא עלה בידם. הם לא רצו לותר על בניית המשפחה, שהייתה עבורם ערך חשוב ואחרי הרבה מחשבות ובדיקות הם אימצו את "גלעד", תינוק שהיה בגיל חודש. אחרי שנתיים הם אימצו את בנם השני, שהיה בן חודשיים, ושינו את שמו מיצחק ל"גולן". אחרי תהליך האימוץ של כל ילד, סבתא שרה וסבא אמנון חיו במתח וחששות במשך שמונה חודשים, מכיוון שעד גיל שמונה חודשים, לאם הביולוגית של הילד יש זכות לקחת אותו בחזרה ולהתחרט, כי הוא עדיין נחשב שלה, חודשים אלו בהם הם גידלו את הבנים בחום ואהבה ונקשרו אליהם – אלו היו התקופות הכי קשות עבורם. עברו השנים ושני הבנים גדלו, כשסבתא שרה הייתה כבר בת 40, יום אחד היא לא הרגישה כל כך טוב ולאחר בדיקה, הסתבר שהיא הרתה, אחרי כל כך הרבה שנים, הצליחה באופן מפתיע להרות וכך נולד הבן השלישי שלהם "דן".

היום סבתא בגימלאות והיא מעסיקה את עצמה בתחביבים, התחביב העיקרי של סבתא שרה הוא קרמיקה. היא מבקרת קבוע במועדון, שלוש פעמים בשבוע ושם בחוג הקרמיקה הם יוצרים כלים ופסלים, בנוסף במועדון יש פעילויות נוספות: התעמלות, הפסקות קפה עם חברים ומכרים, והרצאות קבועות על כל מיני נושאים.

סבתא שרה עם חפצי הקרמיקה השונים שהיא יוצרת בחוג הקרמיקה במועדון

סבתא שרה שומרת בביתה חפצים שהם יקרי ערך עבורה, והם עוברים במשפחה מדור לדור. היא שומרת חלק מהכלים של אימא שלה, היא שמרה גם תיק יד רקום ומיוחד שהיה שייך לסבתא של אמנון בעלה ז"ל (סבא שלי), זה תיק מיוחד שהסבתא רקמה במו ידיה. החפצים האלה שמורים אצלה כבר עשרות שנים ויתכן שימשיכו להשמר במשפחתנו גם בדור הבא… 

 התיק ברקמת היד שסבתא שרה שומרת – שייך לסבתא של אמנון בעלה ז"ל

לסבתא שרה יש מסר חשוב מאוד אותו היא מעבירה אלינו הנכדים:

המסר שיש לשרה לחיים זה להמשיך למרות כל מה שעוברים תמיד חשוב להיות אופטימיים בחיים!

תמונה משפחתית

הזוית האישית

סבתא שרה: המסר שיש לסבתא שרה לחיים זה להמשיך למרות כל מה שעוברים תמיד חשוב להיות אופטימיים בחיים!

נועה הנכדה: בחרתי להשתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית ולתעד את סיפורה המיוחד של סבתא שלי שרה וייך.