מאגר סיפורי מורשת

לאבי קראו ישראל מלמוד והוא נולד בבסרביה – אזור שכל הזמן עבר בעלות, בין רוסיה לרומניה וכיום הוא שייך למולדובה. כשנולד, היה שייך לרוסיה אז בדרכון שלו כתוב שהוא ממוצא רוסי. הוא עלה לישראל בשנות ה-20 ואחר כך חזר לפולין ומפולין עבר לברזיל.

לאימא שלי קראו שיינלה וייסברוט והיא נולדה בלודג' שבפולין. היא עזבה את אירופה בספינה האחרונה בדיוק לפני שהתחילה מלחמת העולם השנייה והגיעה לארגנטינה. אינני מכירה את סבא וסבתא שלי מאף צד, הם נספו בשואה.

הורי שודכו דרך חברים, התחתנו והלכו לגור בפרגוואי, שם נולדתי.

אני בערך בת ארבע עם הורי בברזיל

כשהייתי בת שלוש אני ומשפחתי עברנו לברזיל וגרנו בעיר ליד סאו פאולו שקוראים לה מוז'י דס קרוזס. בעיר הזאת גרנו עד שעליתי לישראל. לאבא שלי הייתה חנות בגדים וגרנו מעליה. החנות הייתה בדיוק מול השוק המרכזי של העיר. אימא שלי לא עבדה, אבל היא עזרה לאבי קצת בחנות והייתה לה מחט מיוחדת שהיא תיקנה גרבי ניילון וכך היא הרוויחה מזה כמה גרושים.

כשהייתי בת 14 הצטרפתי לתנועת נוער "דרור הקיבוץ המאוחד", זו הייתה תנועה ציונית והשליחים שם הגיעו מכל מיני מקומות והדריכו ילדים וגרמו להרבה לעלות לישראל.

בגיל 16 הגעתי לישראל במסגרת מדריכי מכון "חוץ לארץ" שבירושלים. במכון זה למדנו חצי שנה בירושלים עברית והיסטוריה, וטיילנו. חצי שנה התפזרנו לעבוד בקיבוצים במסגרת למידת חיי קיבוץ. מתוך השישה חודשים האלה הייתי בצבא בקורס מיוחד למדריכים.

בביקור בישראל במסגרת "מכון חוץ לארץ"

בתמונה: אני בערך בגיל 16 במחנה של התנועה. הגבר לידי הוא שליח מישראל מקיבוץ שדות ים, לילדה מאחורה קוראים חייקה והיא גרה כיום ברמת הכובש, אנחנו עדיין בקשר. מצד ימין של שלי, יושבת מרים, והיא גרה באחד מהקריות, ליד חיפה, היא מורה לפיתוח קול.

אחרי שנה חזרתי לברזיל והדרכתי בתנועה. אחרי שלוש שנים עליתי לישראל לקיבוץ בית קשת. המשטר בברזיל לפני העלייה היה דמוקרטי נשיאותי, אבל כמה חודשים אחרי שעליתי הייתה מהפכה והמשטר הפך לדיקטטורה. המשטר החדש לא השפיע הרבה על ההורים שלי, הם ידעו להסתדר. המשפחה שלי נשארה בברזיל עד שאבא שלי נפטר בשנת 1973, ואימא שלי עלתה לארץ בשנת 1974.

הזוית האישית

סבתא שרה: התהליך היה נהדר, הנכד שלי בא לדבר איתי, ישבנו דיברנו, הצטלמנו. היה חמוד מאוד ואני מקווה שתמשיך  לשאול שאלות ותתעניין בסיפורי המשפחה, וכמובן גם סתם שנשב לדבר בנחת ובכיף.

הנכד סהר: נהנתי מאוד לבוא ולדבר עם סבתא שלי, למדתי הרבה דברים שלא ידעתי קודם, הסתקרנתי מאוד מהתקופה שהיא הייתה בברזיל