מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה מזרחי. נולדתי בשנת 1942 בירושלים. בתאריך 5.6.1967 פרצה מלחמת ששת הימים בין ישראל, מצרים, ירדן וסוריה. המלחמה פרצה בשעות הבוקר, בין 10-11. הייתי אז בבית הספר במבחן לסיום שנת הלימודים בעבודה מעשית. נאלצנו להפסיק את המבחן כמובן וכל אחד התפזר במהירות אל ביתו. בית הספר נמצא בשכונת מקור ברוך ירושלים קרוב לתחנה המרכזית. אני גרתי במרכז העיר ירושלים.

נאלצתי להגיע מהר ולבד, הלכתי כל הדרך בוכה ומבוהלת מאוד. השתדלתי לא ללכת במרכז המדרכה, נצמדתי כמה שניתן לחנויות בצד המדרכה שהיו כמובן סגורות. לקחתי את הילקוט ושמתי אותו מעל הראש והשתדלתי שיכסה גם חלק מהפנים, זאת ההגנה שנתנה לי ביטחון עצמי. כל הדרך שמעתי את ההפגזות. עשיתי את כל הדרך בריצה מבוהלת, וכל הדרך איני רואה נפש חיה. שזה יותר מלחיץ.

כשהגעתי סוף סוף הביתה, ששוכן בקומה החמישית של הבניין, הגעתי מתנשפת ובוכה. דפקתי בדלת ואין מענה אני לא הבנתי מה קורה לרגע. לאן כולם נעלמו? בוכה וצורחת להוריי ירדתי את המדרגות עד שאחד השכנים שמע אותי מלמטה ולקח אותי לחדר ענקי במרתף הבניין, ששימש לחברה של מהנדסים לעבוד שם. זה הפך למקלט עבור כל דיירי הבניין. לא ידעתי, לא דיברו איתנו על כך ולא הייתי מוכנה לכל הסיטואציה הזאת.

ישבנו במקלט. הדבר היחיד שחיבר אותנו עם העולם החיצון היה טרנזיסטור קטן (רדיו). כך קראו לזה אז, וממנו שמענו חדשות. המלחמה נמשכה עד לתאריך 10.6.1967. שישה ימים ישבנו במקלט.

אבל החוויה הקשה שחוויתי עד שפגשתי את הוריי ולא הבנתי מה קרה, רדפה אותי הרבה זמן אחרי המלחמה.

הזוית האישית

סבתא שרה: התכנית הייתה מעניינת מאוד ומאתגרת. בעזרת עידו נכדי היקר למדתי להכיר עוד חידושים בעולם הטכנולוגי, נהניתי מאוד.

עידו: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא למדתי המון עליה ושמעתי ממנה סיפורים מעניינים שלא שמעתי לפני כן. היה לי ממש כיף.