מאגר סיפורי מורשת

שמי שמחה אבסטדו, ואני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי נועה. יש לי שם חיבה וכולם קוראים לי סימה (אפשר לקרוא לי גם שמחה), שם משפחתי בנעוריי היה חכם ברוך. נולדתי בבגדד שבעיראק בשנת 1944. שם אמי היה רג'ינה ושם אבי היה סלמן, הוריי נפטרו לפני כשלושים שנה.

היינו בסך הכל תשעה ילדים, שלושה אחים חורגים מאבא, אשר היה נשוי והתאלמן, אח חורג נוסף מאימא שלי ועוד ארבעה אחים מאימא ומאבא. כל אחיי החורגים נפטרו, נשארו בחיים אחיי הביולוגים.

כשהגענו לארץ, איך היה?

עלינו לארץ כשהייתי בת 5 בעליית עיראק. לא היה לנו בית סטנדרטי, גרנו במוסך שהשתלטנו עליו, המוסך היה ליד חדר תרנגולות במושבה הגרמנית בירושלים, הוריי פתחו בקיר חור ששימש כחלון. לא היו תנורים, לכן היינו מבשלים את האוכל בפרימוס (גז קטן לבישול), כל כמה ימים קיבלנו קרח ממשאית שהגיעה. לא הייתה מכונת כביסה ולכן אמי כיבסה בידיה את הבגדים, וגיהצנו אותם עם פחם.

עבדתי מגיל קטן מאוד, כבר בגיל 13 עבדתי בכל מיני עבודות, למשל: בית חרושת לביסקווטים – ארזתי חבילות, חילקתי בבקרים עיתונים. היה לי חשוב להשיג הרבה כסף בשביל משפחתי. את הכסף שהרווחתי נתתי להוריי, מכיוון שהם לא הרוויחו מספיק כסף למשפחה כל כך גדולה.

כשגדלתי..

לצערי לא שירתי בצבא, כי הוריי לא נתנו לי להתגייס ונאלצתי להצהיר שאני דתייה. אבי היה רב גדול, בגילי הבוגר עבדתי כמה שנים כאחראית במספר בתי מלון בירושלים בתחום של משק בית.

התחתנתי עם סבא (משה) בשנת 1965 לאחר שיצאנו יחד שלוש וחצי שנים. בחתונתי לבשתי שמלת כלה והתחתנו באולם תפארת שבירושלים. סבא הציע לי שאתחתן איתו כשהוא היה בצבא. יש לי שלוש בנות, עשרה נכדים ושני נינים.

התאלמנתי בגיל 52, כשסבא נפטר ממחלה קשה. לפני מספר שנים, לאחר שגרתי יותר מ- 70 שנה בירושלים, עברתי לגור בגדרה ליד בתי הבכורה.

אני מאוד מאוד אוהבת לבשל מאכלים שונים כמו: קובה, יפרח, חריימה, בשר בבישול ארוך… ולהזמין את הילדים והנכדים אלי לארוחות. אני גם מאוד אוהבת להיפגש עם חברותי ולטייל איתן בשוק.

לבנת המסתור

כשהייתי בת 9, אמי ואני גילינו בתוך הבית שלנו בור. הסתירה את הבור לבנה גדולה. זה היה בבית בשכונת קטמון שבירושלים, באותו זמן אמי ואני היינו  לבדנו בבית.

אמי ואני היינו מאוד סקרניות לדעת מה מסתתר מאחורי הלבנה, אבל לא ידענו שהיו בפנים בקבוקים נפיצים, זהב ועוד כל מיני תחמושת של בני מיעוטים. התחלנו לתת ללבנה מכות עם פטיש, מה שגרם לפיצוץ ורעש נוראי, בגלל שזה היה מאוד חזק – כמה בקבוקים התפוצצו בתוך הלבנה.

הייתה לנו שכנה ששמעה את כל הרעשים, היא מאוד נבהלה וכנראה קראה למשטרה. אז המשטרה באה לביתנו. אמי ואני מאוד התלהבנו כשראינו את כל הזהב וחשבנו שזה יהיה שלנו ושבני משפחתי ואני נוכל להשתמש בזה. אבל, לצערי, אנשי המשטרה הביאו איתם משאית ולקחו את כל מה שהיה שם, ולא השאירו לנו כלום.

הזוית האישית

נועה הנכדה המתעדת: היה לי מאוד כיף ומעניין לדבר עם סבתא שלי על עברה, שמעתי דברים מרתקים, למדתי עוד דברים שלא ידעתי על סבתא. סבתא מאוד הצחיקה אותי, היה לי זמן איכות נהדר איתה.

סבתא שמחה: מאוד נהניתי לספר ולשתף את נכדתי בסיפורים מילדותי, זה הזכיר לי המון דברים מהעבר. דברים שהיום הם ברורים מאליו, לא היו קיימים בילדותי ולכן היא הייתה שונה לגמרי מהתקופה של היום. בנוסף היה לי זמן איכות עם נכדתי האהובה, נועה.