מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בתוניס, בתאריך 27.1.1959. תוניס הייתה ארץ מאוד יפה, לא היה חסר להם שום דבר שם ברמת הכלכלית, הם חיו ברמה מאוד גבוהה. קראו לסבתא שלי מרגלית על שם סבתא שלה. להורים של סבתא מרגלית היה מפעל של כלי נחושת, הם ייצרו קומקומים, מגשים וכוסות, הכל היה מנחושת. עבודה זו בתוניס הייתה מאוד מוכרת ובזכות עבודה זאת הם התפרנסו מאוד יפה. בערבים אבא של מרגלית וסבא של מרגלית  היו בלהקה תוניסאית, הם ניגנו ושרו. למרגלית נולדה אחות ובשלב זה ההורים החליטו לעלות לארץ ישראל.

הילדות של מרגלית

מרגלית הגיעה לארץ בגיל שנה וחצי לעיר בית שמש. מרגלית נכנסה לגן בגיל 3 בגן בבית שמש, היא למדה בבית ספר יסודי אליקים בבית שמש. מרגלית זוכרת שהמצב לא היה כל כך טוב מבחינה כלכלית, עד כדי כך שלא היה מה למרוח על הלחם. בבית ספר הייתה מסעדה אבל לא כולם יכלו לשלם עבורה ומרגלית הייתה מריחה את האוכל ונשארת רעבה, היא הייתה אוכלת בבוקר את הלחמניה ושותה חלב. בזמנה של סבתא היו הרבה הפליות חברתיות, הרבה פעמים פגעו בקרב הילדים את מרגלית כי היא לא התלבשה יפה כמו הבנות מהמעמד הגבוה. המקצועות שהיא למדה  בבית הספר הם מתמטיקה, גאוגרפיה, תורה, אנגלית ועברית. היחסים של התלמידים למורים היו יחסי כבוד ופחד, לא הייתה להם תלבושת אחידה, אם הם היו מגיעים לבית ספר בלי שיעורי בית, הם היו כותבים אלף פעם ומקבלים מכות. מרגלית זוכרת שהיא לא הכינה שיעורים בחשבון כי היא לא הבינה, וקיבלה סטירה מהמורה לחשבון מול כול הכיתה. בתקופה ההיא לא היו ממתקים, רק פעם בשבת היה להם משהו מתוק.

כששמרגלית הייתה חוזרת הביתה, היא הייתה צריכה לטפל באחים הקטנים שלה כי ההורים עבדו. אחר הצהריים הם יצאו לשחק בחוץ בכל מיני משחקים כמו צעדי ענק, גולות, תופסת, מחבואים. בשכונה השכנים היו כמו דודים שלה, כל אחד נכנס חופשי לבית של האחר, הם הרגישו כמו משפחה אחת גדולה. בבית שמו מוזיקה מזרחית ושרו בצרפתית, הם שמעו את הזמר אנריקו מסיאס, כל ערב הייתה מסיבה קטנה בבית עם מוזיקה. המשפחה הייתה שמחה למרות כל הקשיים שהיו. בבית היו הרבה תקליטים, כאות לשמחת החיים. סבתא שלי התחתנה בגיל 16 ולכן לא הספיקה לצאת עם חברים לריקודים ובילויים אחרים ואפילו שירות צבאי לא יכלה לעשות.

אהבה ומשפחה

מרגלית הכירה את בן זוגה דרך שידוך, כי אז אסרו עליהם ההורים לצאת ולבלות, ואפילו ללכת לטיולים. היה אסור בתכלית האיסור מגע בין בני הזוג עד החתונה. היחסים בין ההורים היו יחסי כבוד ובושה, לא הייתה פתיחות בין ההורים לילדים, הילדים התביישו  לדבר עם ההורים על דברים אינטימיים. למרגלית נולדו שמונה ילדים וכיום יש לה עשרה נכדים. במשך 17 שנה מרגלית עבדה בבית חולים גריאטרי. חלק מהילדים שלה כיום עוסקים בהייטק, שניים הם מאמני כדורגל, שני ספרים, ומנהלת עסקים.

הסוד של מרגלית

הייתה למרגלית התאהבות ראשונה, אפילו עד שהתחתנה גם המשיכה לאהוב אותו, גם אחרי הנישואים, עד כדי כך שנולד לה ילד שהיא קראה לו על שם הבחור שאהבה, דניאל. למרגלית לא עשו בת מצווה כי לא היה נהוג לחגוג לבנות. לאבא של מרגלית היו כל עבודות יד עם חריטה בתוכן וקומקומים מנחושת. את עבודות היד הללו אחותה קיבלה לאחר מותו.

הזוית האישית

בת אל קוזניק: למדתי מהסיפור להעריך את מה שיש לי, ושהחיים פעם נראו אחרת לגמרי.